פירוש על במדבר 18:28

תרימו גם אתם שלוחו של אדם כמותו ומה אתם בני ברית לאפוקי עכו"ם אין נעשה שליח כמ"ש בח"מ קפ"ח ס"א ועי"ד קס"ט ס"ט בהג"ה אי יש שליחות לעכו"ם לחומרא מדרבנן יע"ש והאומר לעכו"ם בפסח שיקנה לו חמץ וכן עשה העכו"ם לאחר הפסח וודאי שרי דלא עבר עב"י מ"ה כ"א מדרבנן למ"ד יש שליחות לחומרא וכל דלא עבר מ"ה לית קנס ובפסח אם הוא הפסד מרובה יש לצדד ולומר דלא קנה הישראל כלל ואין מחויב לבערו ועיין שו"ת ריח השדה סי' ב' ואי"ה בפריי לא"ח בהל' פסח יבואר עוד. אבל אם אמר כן לישראל מומר קנה לי חמץ בפסח וקנה בשליחותו לאחר הפסח פשיטא דאסור דחמץ של מומר ג"כ אסור ובתוך הפסח פשיטא דאסור דחמץ של מומר ג"כ אסור ובתוך הפסח חייב ישראל לבערו ועובר בל יראה בכל שעה דיש שליחות למומר דבר מצות הוא עיין אה"ע הלכות גיטין וכ"ת אין שליח לדבר עבירה כה"ג יש שלד"ע דטעמא דסברתי שלא ישמע לי משא"כ מומר וודאי ישמע לו עח"מ סי' קפ"ב וסי' שפ"ח בש"ך אות ס"ה ומומר גרע מהוחזק למסור ומיהו למ"ד אי בעי עביד אין שלד"ע אף במומר א"כ תוך הפסד הוה ספק תורה לאחר הפסח י"ל הואיל ומומר לא קנה לעצמו כ"א לישראל ואם אין שליח לדבר עבירה הוה חמץ בהפקר ולא עבר לא המומר ולא הישראל בבל יראה וספק דרבנן לקולא וצ"ע בזה ואי"ה בפריי יבואר עוד ודע הא די"ד קס"ט דמותר לישראל לומר לעכו"ם לך והלוה לי על משכון ברבית דין שליחות לעכו"ם קשה דאמירה לעכו"ם שבות בכל איסורין שבתורה כבסי' רצ"ז בי"ד סעיף ד' וא"כ אסור לומר לעכו"ם שילוה לו ברבית דגזור אטו הוא גופא וי"ל. ובההוא דאמירה לעכו"ם שבות באיסור לאו הא שבות דשבות אע"ג בשבת אסור בשאר איסורין בעיא דל אפשטא ובדרבנן כי הא י"ל לקולא באפשר ובסי' ק"ס סי"ו בש"ך אות כ"ב משמע דכל היכא שהשליח לאו בר חיובא היינו שאין מצווה כלל על מצוה זו אז יש שלד"ע הא כשמצוה אלא שעתה אין עושה איסור אין שלד"ע ומש"ה ברבית ע"י שליח עכו"ם אסור לרש"י דיש שליחות לעכו"ם לחומרא משא"כ בישראל כה"ג הואיל ומצווה עכ"פ ברבית אין שלד"ע וצ"ע דבח"מ שפ"ח משמע כל שהוחזק במסור יש דל"ע אע"פ שמצווה דל"ש דברי מי שומעין דהרי המומר והמסור וודאי ישמע לו א"כ כ"ש רבית ע"י שליח שאין השליח עושה שום איסור א"כ וודאי ישמע לו ויש שלד"ע ולאו דל"ע ממ"נ והבן. וללות ברבית על ידי שליח קטן י"ל דאין שליחות לקטן ולא עבר הלוה והמלוה וצ"ע כעת.

כן תרימו גם אתם. כְּמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְרִימִים מִגָּרְנָם וּמִיִּקְבֵיהֶם, תָּרִימוּ גַּם אַתֶּם מִמַּעֲשֵׂר שֶׁלָּכֶם, כִּי הוּא נַחֲלַתְכֶם:

כן תרימו גם אתם. כן תרימו – אלו הלוים, גם אתם אלו הכהנים ^קוהבאור היא שלוים וכהנים מפרישין מעשר ראשון כדי להפריש ממנו תרומת מעשר, וכן הכהנים מפרישין שאר תרומות ומעשרות לעצמן, ולפי שהכהנים נוטלין מן הכל יכול יאכלו פירותיהם בטבלם ת"ל כן תרימו גם אתם, וסמכו בזה, כן תרימו אלו הלוים, גם אתם אלו הכהנים, והענין הוא שמפרישין ומעכבין לעצמן. וברמב"ם פ"א ה"ג ממעשרות באה דרשה זו בשינוי לשון, אתם אלו הלוים, גם אתם לרבות הכהנים, ונראה לי גירסתו, יען כי לפי גירסתנו קשה הא הלשון כן תרימו בודאי שקאי על כלל ישראל, ורק הלשון גם אתם מיותר לדרשה. [ספרי].