פירוש על במדבר 19:11

הנוגע במת. פירוש במה שעבר על האדם איזה תרעומת על הש"י. כי אסור לאדם שימצא בליבו שום תרעומת על הש"י בדבר שכבר עבר, כי חולה מותר להתרפאות שלא ימנע עצמו מן הרחמים. אבל מת היינו דבר שכבר עבר, ע"ז אסור לאדם להתרעם על מדת הדין, וזהו פירוש הנוגע במת היינו מי שעבר עליו תרעומות, מי חטאת מטהרו, היינו בהתגלות לו כח הד' מינים האלה, היינו, אפר פרה ואזוב וארז ושני תולעת, כי באלה הארבעה מינים נמצא שורש כל דבר. ועי"ז אפר פרה מטמא טהורים כי לאדם שלא יהיה צריך לו בשעתו אל יסתכל בזה, כי יבוא ח"ו לידי קלות לאמור ח"ו לית דין, אך בשעתו יצלח מאד ויתקן לאדם.

הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים כבר כתבנו כי סבת טומאת המת הוא מצד מלאך המות שהטיל בו זוהמא והמטמא בו צריך טהרה. אמנם מי שמת בנשיקה מת על פי יי' כפי הדבקה בשכינה ואין רוח הטומאה שולט במיתתן לפיכך אין האויר נפסד לפי ששמרו נשמתן ולא נתפתו ביצר הרע ונשארו טהורות ולבנות כמו שנופחו מפי יי' יתברך ועל כן יציאתם גם כן היא על פי יי' יתברך ושם נדבקין וזהו שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה כשבא סמאל ליטול נשמתו של משה לא הניחו לקרב אליו וכן כששאלו אליהו ז"ל ולא כהן הוא מר ואמר להם צדיקים אינם מטמאין. וטעם שבעת ימים תבין מוספרה לה שבעת ימים. וטעם היות ההזאה שלישי ושביעי ידוע מעתה כי הימים האלו הם רומזים לתפארת ישראל ושכינת עוזו ושהם גוף האילן ואמצעיתו כשתתחיל למנות מתחלת הבנין שנאמר חסד יבנה (תהלים פט ג). וטעם את מקדש יי' טמא כתב הרב הגדול ז"ל על דרך האמת יתכן שיהיה רמז למקדש העליון וכבר רמזתי סודו. והבן אומרו טמא. והתעורר למה נקראו המים האלה מי נדה:

וטמא שבעת ימים: דעת ראב"ע שהוא ל' עבר היא בטלה, שאם כבר עברו ז' ימים לא יתכן עוד לומר שיתחטא ביום השלישי.