פירוש על במדבר 21:20

ונשקפה על פני הישימון פי' נראית ע"פ המדבר להתענג להם ולמקניהם לשתיה ולהתעדן ולהתקרר:

ומבמות הגיא אשר בשדה מואב. כִּי שָׁם מֵת מֹשֶׁה וְשָׁם בָּטְלָה הַבְּאֵר; דָּ"אַ, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם — כָּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא כְּשֶׁהָיוּ חוֹנִים נוֹטֵל מַקְלוֹ וּמוֹשֵׁךְ אֵצֶל דִּגְלוֹ וּמַחֲנֵהוּ, וּמֵי הַבְּאֵר נִמְשָׁכִין דֶּרֶךְ אוֹתוֹ סִימָן וּבָאִין לִפְנֵי חֲנִיַּת כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט (תנחומא):

ונשקפה וגו׳. תניא, א"ר חייא בר בא, כתיב ונשקפה על פני הישימון, כל מי שעולה להר הישימון ורואה כברה קטנה בים טבריא, זו היא בארה של מרים ^ככברה הוא סלע עגול העשוי ככברה, ועיין בבבלי שבת ל"ה א', ושם הלשון העולה להר הכרמל, ועיין בב"ר פ' ויצא בפסוק והנה באר בשדה. ובירושלמי מסיים ששיערו חכמים למקום הבאר הזה והוא מכוון כנגד שער האמצעי של ביהכ"נ ישנה שבעיר סרוגנין בא"י, והיא עיר סמוכה לטבריה. והחוקרים חקרו בקריאה מכוונה בשם זה סרוגנין או סרונגין [עיין ערוך השלם ערך סרנג] ובכה"ק נמצא שם מלך אשור – סרגון, ואולי יש יחס לשני השמות האלה וצ"ל סרגונין. [ירוש׳ כתובות פי"ב ה"ג].