פירוש על במדבר 21:27

על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון אכלה ער מואב וכו': י"ל בזה בדרך רמז כי גלוי וידוע כי כל העולמות הם בסוד אדם והוא סוד המחשבה והדיבור והמעשה והכל הולך אחר החושב לכן בקרבנות היה סוד הפיגול לא ירצה ח"ו אם חשב במחשבה המפגלת וכבר מבואר במ"א החילוק בין עובד ה' לאשר לא עבדו דהיינו צדיקים ורשעים כי הרשעים מדבקין עצמם לגשמיות אותו דבר העוסקים בו כמו אכילה ושתיה ושאר גשמיות והצדיקים מדבקין עצמם לסוד המחשבה סוד אלוה שבקרבו והוא החיות שבתוך אותו הדבר ועיין בדרוש הלעיטני נא מן האדם האדם הזה שם הוא מבואר יותר לכן הצדיקים מעלים כל הדברים לשורשם לסוד אלוה והוא סוד המחשבה שבתוכו וזהו שמהפכים מד"הד שהוא סוד הצימצום למד"הר הוא סוד התפשטות הרחמים וחיות על ידי מחשבותיו הטהורים ולכן מגלה ועושה ה' ניסים לצדיקים כי מבחינתם הוא ענין הנס כי במחשבה הכל אחד ובמחשבה יוכל להשתנות מן הטבע כי שם הכל שוה ואין שם פירוד כלל רק הכל אחדות אחד והנה חז"ל דרשו חשבון לשון מחשבה ע"ש: וסיחון לשון דיבור כמאמרם ז"ל למה נקרא שמה סיחון ע"ש שיש לו שיחה נאה וזה גלוי לכל בעלי הדעת כי הדבור הוא בנוי ומשוכלל מן המחשבה וזהו בונה ירושלים ה' וזהו ג"כ וירפא את מזבח ה' ההרוס כדאיתא בתיקונים שע"י מעשים לא טובים ח"ו מהרסים את מזבח ה' וצדיקים במעשיהם הטובים בונים אותו ומכוונים אותו וזהו ריפוי שלו וזהו כי חולת אהבה אני והרופאי' הם הצדיקים והחכמים במעשיהם הטובים ובמחשבותם הזכה רופאים אותה ומקרבים אותה בנוי ומשוכלל ומעוטר לדודה אשר הוא צח ואדום וכו' וזה י"ל הרמז בפסוק על כן יאמרו המושלים ביצרם הם הצדיקים בואו חשבון היינו אומרים לכל הדברים כן שמעלים אותם לסוד המחשבה שהוא חשבון ועי"ז בונים הדיבור והמעשה של כל העולמות וזהו תבנה ותכונן עיר סיחון עיר היינו כמו עיר וקדיש כי לפעמי' נקראת בשם מלאך כמו המלאך הגואל וכו' גם לפעמים נקראת השכינה עיר מושב כשיש לה מוחין והבן: כי אש יצאה מחשבון היינו כי מסוד המחשבה שהיא בינה מתערין אש תגבורת הדינים ונמתקין ג"כ בשורשן ע"י אש התלהבות הש"י ב"ה שהוא אש אכלה אש כמ"ש אש לפניו תלך ומלהט סביב צריו כי משם החירות ועי"ז להבה מקרית סיחון היינו הוא השורש כי האש הוא השורש כמו גחלת ולהבה מתתא לעילא לכן להבה תלהט רשעים והבן כל זה וזהו אכלה ער מואב ער הוא לשון שונאים כמו ויהי עריך והיינו שאוכלת ומכלה שונאי אבינו שבשמים וזהו ער מואב והמש"י:

על כן יאמרו המושלים כו' לשון ע"כ אינו מובן על הדרש שדרשו רז"ל הגם שבדרך רמז אין מדקדקין כ"כ אעפ"כ אם אפשר לפרש יותר טוב. וי"ל דהנה יש צדיק שיודע שהוא צדיק ומתגאה לפניו ית' כמו איוב שבאמת הי' איש תם וישר כו' אך גדלות היה לו. וכל מה שהוכיחו אותו חביריו לא הועילו שבאמת לא היה בו נפתל כ"א שהי' צדיק גם בעיניו. עד שאמר לו אליהו שור שחקים גבהו ממך כי כשרואה האדם הרקיע נעשה קטן בעיניו וכמו שכתיב כי אראה שמיך כו' מה אנוש כו' וה' ית' ענהו מן הסערה ג"כ מעין זה עד שנעשה קטן בעיניו. והנה צדיקים גמורים נקראי' מושלים סתם על שמושלי' ביצרם כי על שמושלים ביצרם שהוא משורש הגבורה כי למשל הימין הוא עיקר באדם והשמאול הוא כמו טפל להיות סיוע לימין כן היה העיקר החסד כי ברא ית' הכל כדי להיטיב לברואיו והצמצום היה לקבל החסד וזה הוא שורש כל הדינין נמצא הצמצום הוא טפל להחסד כי בלעדו לא הי' אפשר לקבל רוב חסדו וזה שורש האבות החסד להיטיב מרומז באברהם והצמצום ביצחק ומה שבא מזה להשפיע בדרך שאפשר לקבל מרומז ביעקב. והנה היצ"ט הוא העיקר והיצה"ר הוא רק טפל שלא לשמוע אליו ואם מתגב' על יצרו גם גורם שיוכנע הדין תחת החסד למעלה ע"כ מושלים על הכל גם לבטל גזירות רעות. וזה על כן לשון כן בנות צלפחד דוברות. ועברתו לא כן פי' שהוא צדיק בעיניו יאמרו המושלים פי' ההולכים באמת בואו חשבון הטובות שעשה ית' עמנו וגם נגד כל מעשה ה' שהכל לכבודו ובהכל [כתיב] וירא כי טוב. כל אשר עשה והנה טוב מאד. כי אין המקרא יוצא מידי פשוטו. נמצא שהצדיק גדול כמו שאפשר. הוא בשוה עם שום מין דצח"מ שמזה יש להבורא נחת רוח ומזה נחת רוח וזה היה אם אדם לא חטא כלל בשום פעם ומכ"ש שחטא ומכ"ש שהלא אינו כ"כ כמו שראוי ואם ע"י זה האדם נעשה שפל בעיניו אל יתייאש בדעתו כי ע"י הכנעתו וידיעתו האמת נעשה גדול כי ה' אותו וזה תבנה ותכונן עיר היא הקדושה לשון התעוררת כן ראיתי בשם הרב המגיד מראוונא ז"ל סיחון פי' המסיח דעתו שנראה שכמעט א"א לו להיות כראוי כי אש יצאה מחשבון כנ"ל. ומקרות סיחון להבה הוא יותר מאש מקרית סיחון אכלה השונא הוא ער מואב פי' מאב בא זה וגם את בעלי במות הגאים ע"י זה ארנון יהיה מה לרנן כי באבוד רשעים רינה:

עוד ירמוז על כן יאמרו המושלים בואו חשבון: דהנה לפעמים כתוב בכוונת איזה סוד בגימ' וכשאינו עולה התיבה להמספר ההוא אזי כתוב ע"ה ולפעמים עם האותיות וצריך להבין זה אך לפענ"ד נראה שהוא ע"ד שאומרים משל ולמה הוא כי האומר הוא מבין שא"א להם שיבינו אותו הדבר כך כ"א שיבין להם בדבר שרגילים בו ומתוכו יעמדו על הדבר ויכנס בלבם כן הוא הדבר הזה שבאמת האר"י ז"ל וכן כל הצדיקים שבדור הפותחים פתח בתורה הקדושה להבין איזה דבר ואומרים גימ' ע"ז הם הבינו ברוח קדשם שורש הדבר ההוא שיש באותו הדבר סוד ההוא אך להלביש הדבר לפני השומעים צריך שיאמר בענין גימטריא לכך אומר תמיד לפי מה שהוא עולה או עם התיבות והנקודות כדי להלביש הדברים שיוכלו להבינם שמרומז בו סוד זה. וזה י"ל שמרומז בפסוק כי כן הוא מספר סוד והוא שאמר על כן היינו על איזה סוד כשרוצים אנשי השם לגלות: יאמרו המושלים היינו אותם הדורשים התורה בבחי' משל כנ"ל בואו חשבון ר"ל שמביאים אותו אל חשבון וגימטריא כדי להבינם סוד הדבר ההוא איך שמרומז בו זה הסוד אבל באמת הם הבינו זה מהאור של הדבר עצמו שמאיר להם השם ב"ה בחסדו הגדול להבין שיש באותו דבר סוד ההוא והמש"י: