פירוש על במדבר 22:21

וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו. א"ר שמעון בר יוחי אהבה מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה באברהם. דכתיב וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו. וכי לא היה לו עבד לחבוש את חמורו. אלא על אהבתו לבוראו חבש הוא בעצמו. ושנאה מבלעם. דכתיב וישכם בלעם בבקר וגו' (במדבר כב כא). ולא היה לו כמה עבדים. אלא משנאתו את ישראל חבש הוא בעצמו. אר"ש בן יוחי תביא חבשה דאברהם ותעמוד על חבשה דבלעם.

ויאסור את רכבו. הוא בידו אסרו, דרך מלכים להיות עומדים ואחרים מציעין להם, אבל כאן הוא בידו אסרו, כיון שראו גדולי מלכות שהוא עצמו מציע, עמד כל אחד ואחד והציע לעצמו, ארבעה אסרו בשמחה, אברהם אבינו, דכתיב וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו (בראשית כה ג), וכן בלעם דכתיב ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו (במדבר כב כא), ויוסף, ויאסור יוסף מרכבתו (בראשית מו כט), פרעה, ויאסור את רכבו, תבוא חבשה של אברהם אבינו שהלך לעשות רצון קונו, ותעמוד על חבשה של בלעם שחבש לקלל את ישראל. תבוא אסרה של יוסף, ותעמוד על אסרה של פרעה הרשע, מיכן אמרו אהבה מקלקלת את השורה, ושנאה מקלקלת השורה של גדולה.

ויחבש את אתנו. מִכָּאן שֶׁהַשִּׂנְאָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה, שֶׁחָבַשׁ הוּא בְּעַצְמוֹ; אָמַר הַקָּבָּ"ה רָשָׁע כְּבָר קְדָמְךָ אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ"ב) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ" (תנחומא):