פירוש על במדבר 22:41

וירא משם קצה העם פי' ראה את כולם עד סוף המחנה כמו כל העם מקצה, וקשה איך עלה ע"ד לקללם הרי אין זעמו של הקב"ה אלא רגע, ורגע הוא כמימריה כדאיתא בגמ' וכן רגע בגימט' כאומרו ופשיטא דרגע עין לא יכול לקללם דמה יכול לדבר ברגע עין, וי"ל שיהי' יכול לומר כלם, ועי"ל שאין כונת שעת כעסו ית' צריכה אלא להתחלה ומשהתחיל יכול לקלל הרבה אף חוץ מרגע של זעמו, ותדע שהרי אמרו מברכותיו של אותו רשע וכו' בקש לומר וכו', הרי שדברים הרבה הי' רוצה לקלל מה שא"א לומר ברגע א', ג"ן:

במות בעל. כְּתַרְגּוּמוֹ, "לְרָמַת דַּחַלְתֵּהּ", שֵׁם עֲ"זָ:

ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם היה מעלה אותו במקום שיראנו כדי שיתכוין אליו בקללתו ולא תפרד נפשו מהם כי אלה מכחות הנפש להיות דבקה בעת הראיה כידוע מענין החכמים (ב"ק קיז) דלו לי גבינאי דבעינא למחזייה דלו ליה יהב ביה עיניה ונח נפשיה והגיד הכתוב כי לא ראה כל המחנה כי היו חונים ארבעה דגלים לארבע רוחות השמים ובפעם השנית אמר לו בלק (במדבר כ״ג:י״ג) אפס קצהו תראה וכלו לא תראה לומר גם בפעם הזאת לא תראהו כלו אם הוא הדבר המונע ממך קללתו אבל קבנו לי משם אם תוכל כי אין לי מקום להראותו כלו משם חשב בלק אולי יש באחת הקצוות דגל אנשים צדיקים וטובים אשר אין השם חפץ דכאו ויתכן לפרש עוד כי בפעם הראשון ראהו כלו כי במות בעל מקום גבוה וראו שניהם משם קצה העם ובנו שם המזבחות והלך בלעם אל ראש הגבעה אשר בהר ההוא וראהו כולו וזה טעם וילך שפי (במדבר כ״ג:ג׳) שהלך אל שפי שבו כדברי ר"א: