פירוש על במדבר 23:7

בני קדם. הוא מקום מולדתו של אברהם אבינו ארם נהרים. וכן הוא אומר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם (במדבר כג ז).

וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל. מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה׳. כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. יש לעורר ראשונה באומרו וישא משלו שנראה שלא יש משל ונמשל כי הכל מבואר ואין בו משל. ועם היות שנאמר שיש בו משל ונמשל למה לו לדבר על דרך משל ומה תועלת בזה. עוד אומרו משלו והיל״ל וישא משל. עוד אומרו מן ארם ינחני בלק וגו׳ מה תועלת בסיפור הדברים הידועים כבר מתחלת הפרשה ידענו שבלק שלח אחריו ונראה דבריו מותר. ג׳ אומרו בלק מלך מואב למה יחסו בזה המקום בשם מלך ובמקום אחר אמר קום בלק ושמע וגו׳. עוד אומרו לכה קבה לי וגו׳ היל״ל בא קבה ליעקב. עוד למה זכר קבה ביעקב וזעם בישראל. ועוד כפל מה אקב לא קבה אל ומה אזעום וגו׳. ועוד אחר שקללת בלעם היתה מצד עין הרע שהיתה לו כדרז״ל א״כ מה היא תמיהתו הנה המתים בעין הרע אינם מתים בהשגחה. עוד אומרו כי מראש צורים אראנו לאיזה דבר הוא נתינת טעם. ועוד מה הם אלו הצורים והגבעות. ועוד מהו אומרו הן עם לבדד ישכון וגו׳ ומה יועילו אלו הסבות לשלא תשלוט בהם קללתו. ועוד אומרו מי מנה עפר יעקב וגו׳ הנה מה שנראה שאינה לא ברכה ולא קללה ומה כוונת בלעם בזה. ועוד אומרו תמות נפשי מות ישרים נראה שאינו מברך אלא לעצמו לא לישראל וא״כ למה חרה לבלק באומרו לקוב אויבי לקחתיך וגו׳. אמנם אפשר לומר לפי שהנביא או החכם כשירצה שתחול עליו הנבואה או שפע אם הוא חכם כדי להבין איזה ענין צריך איזה נושא שיסתבך בו שכלו ותתשתוטט בו מחשבתו ובזה תחול עליו הבנת אותו הענין או שפע הנבואה אם הוא נביא וזהו כוונת רז״ל (ירושלמי פ׳ זה בורר) שאמרו שצריך הדיין שיחזור על הטענות והראיה משלמה המלך ע״ה באומרו זאת אומרת בנך המת ובני החי וגו׳. והכוונה להם ז״ל כנזכר שבזה יסתבך שכלו באותו ענין ויחול עליו השפע ולזה בלעם היה מספר מה שקרהו עם בלק ששלח אליו לארם וגו׳ שבאמצעות אלו הדברים חלה עליו הנבואה ולזה הוצרך לומר מן ארם וגו׳ ולפי שבלעם הרשע היה מוכרח בעניניו שלא יוכל לקלל ישראל אלא לברכם ולפי רוע כוונתו שהיתה להרע להם לזה חשב לצאת ידי שניהם ודבר ע״ד משל וחידה שיראה משטחיות דבריו ברכה וכפי הנמשל היא קללה ע״ד שארז״ל (סנהדרין ק״ה) טובה היתה הקללה שקללם אחיה השילוני מהברכה שברכם בלעם וגו׳. ולזה דבר בלשון חידה כנזכר והנה היה בלעם מצטער על אשר טרח כל הטורח ההוא ונעתק ממקומו שהוא מקום רחוק ללא תועלת כי זה יקרא פועל הרחוק כנודע וז״ש מן ארם ינחני בלק וגו׳ לכה קבה לי יעקב וגו׳ מה אקוב וגו׳ ואחר שלא הושג לו תכלית ביאתו היה מצטער על ביאתו כנזכר. או ירצה באופן ב׳ לפי שיש לתמוה על בלעם אחר שכבר ידע והוזהר שלא יקללם ולא תחול עליהם קללה א״כ למה בא ומה תועלת עשה בביאתו. ולזה השיב ואמר מן ארם וגו׳ ר״ל שהסבה לביאתו מן ארם והררי קדם שהיה מקום רחוק וטורח עצום עם היות שכבר ידע שא״א לקללם הטעם הוא לפי ששלח אחריו בלק מלך מואב ומן הראוי לחלוק כבוד למלכות לזה טרחתי ובאתי לא לקללם כי מה אקוב לא קבה אל וגו׳. או ירצה באופן אחר מן ארם ינחני בלק כמו ינחני במעגלי צדק לשון מנוחה והנחה לדעת קצת והכוונה לומר אחר שתכלית ביאתי היתה לקלל ישראל וזה א״א כי מה אקוב לא קבה אל וגו׳ א״כ יתן אם הניח לי בלק ממקומי ולא הטריחני מי יתן והניח לי מהררי קדם שהם במות בעל וכיוצא והכוונה לומר מי יתן היה מניח לי במקומי מלבוא לאלו המקומות אחר שלא נשלמה הכוונה בביאתו שהיתה לאמר לכה קבה לי יעקב ר״ל כי שם יעקב שהוא מורה על הבלתי טובים והם מוכנים לקללה כי עון ממית וזה לכה קבה לי יעקב אמנם ישראל המורה על הצדיקים והישרים בלי שום חטא כלל אמר ולכה זועמה ישראל כי לא יפול בהם ארירה וקללה כי אין בהם עון אשר חטא לז״א ולכה זועמה ישראל ר״ל זעם בעלמא שיהיה הוא ית׳ עמהם בפנים נזעמים להפריד הדביקות שיש להם עמו ית׳ לא זולת ואמר כי אין זה האמת כי מה אקוב לא קבה אל וגו׳ כי אין כנגדם שום דין כלל ולא שום זעם. או ירצה באופן אחר וישא משלו וגו׳ שהיה בלעם תמה על עצמו בביאתו אל בלק ללא תועלת וכל טורח שטרח היה לריק ואדרבה יגיע אליו היזק עצום וז״א וישא משלו ר״ל עניינו מה שקרהו היה מספר וכי שוטה הייתי שהנחני בלק מלך מואב שלא היה מלך אלא על מואב לבד ולא על ארם ולא היה לו כח להכריחני כי אם ברצוני ועכ״ז הביאני ממקום רחוק ובאתי ברצוני כדי להזיק את עצמי כי באתי לקלל את עצמי וזהו אומרו לכה קבה לי והטעם אחר שנתאמת כי מברכיך ברוך ומקללך אאור א״כ מחויב הוא שמי שהוא מקלל ישראל לעצמו הוא מקלל וז״א לכה קבה לי וגו׳ והטעם לזה כי מה אקוב לא קבה אל וגו׳ ואחר שלא קללם הוא ית׳ ודאי המקללם הוא מקלל עצמו כנזכר וא״ת בלעם ולמה אתה מברכם גם קוב לא תקבנו וגו׳ לז״א כי הברכה כבר היתה להם מצד שרשם שהם האבות והאמהות וז״א כי מראש צורים וגו׳. או ירצה כי מראש צורים אראנו וגו׳ והענין שראוי לבלק להקשות לבלעה שעם היות שאל ית׳ לא קללם אתה עתה הטל בהם עין הרע והם יתמעטו כי עין הרע יוכל לשלום שלא על פי ההשגחה ובשב ואל תעשה שאין אתה מקלל אותם בקום ועשה להשיב לזה אמר כי זה א״א לפי שהבטת עין הרע היא בקירוב מקום ובלעם היה מביט בהם בריחוק מקום וז״א כי מראש צורים וההרים הגבוהים אני רואה אותם ולזה א״א שישלוט בהם עין הרע. ולפי שמיני הקללה שאפשר לקלל בלעם לישראל כדי שיגיע תועלת לבלק היא בא׳ מחמשה פנים. א׳ שיקללם שיכנס בהם שנאת חנם ע״ד אומרו חלק לבם עתה יאשמו וגו׳. ב׳ שיקללם שילחמו בהם שאר האומות וינצחום. ג׳ שיקללם שיכנס בהם מגפה ויתמעטו. ד׳ שיקללם שימותו הגבורים אשר בהם ויתמעטו. ה׳ שיקללם שימותו כולם יחד וכיוצא. לזה בא לומר שא״א שיקוללו ישראל בשום אחד מאלו הקללות. אם כנגד הא׳ אמר הן עם לבדד ישכון ר״ל שכולם הם עם אחד ויש ביניהם אחדות אחת וכאילו הם גוף אחד וא״א שיכנס ביניהם שנאת חנם. ואם כנגד הב׳ אמר ובגוים לא יתחשב כמו שפירש רש״י ז״ל. או ירצה אומרו ובגוים לא יתחשב ר״ל שאין להם יחס עם שאר אומות עד שנאמר שזה יגבר יותר על זה כמו שקרה לסיחון עם מואב כי שאר אומות יש להם יחס זה עם זה אמנם ישראל אין להם יחס וערך עם שאר אומות כלל וז״א ובגוים לא יתחשב. ואם כנגד הג׳ אמר מי מנה עפר יעקב ר״ל לפי שהמגפה אפשר שתכנס בהם מצד מספרם כאומרו ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם וכן קרה להם בימי דוד המלך ע״ה אמנם עתה מי ספר אותם לדעת מניינם וז״א מי מנה עפר יעקב. ואם כנגד הד׳ אמר ומספר את רובע ישראל שישראל הצדיקים שבהם עם היות שיתמעטו וישארו מתי מספר עכ״ז הם חזקי הכח וינצחו ע״ד שקרה שיהושע לבדו נצח לכל עמלק. ואם כנגד הה׳ שיקללם שימותו כולם לז״א שאין זה קללה להם והראיה שאני בעצמי מתאוה לזה שתמות נפשי מות ישרים לפי שיש להם אחרית ותקוה לעוה״ב וז״א ותהי אחריתי וגו׳ שיש להם תחיית המתים וא״כ מכל הפנים א״א לקלל אותם ולא תחול בהם קללה כלל. ויש מי שפירש הן עם לבדד וגו׳ ירצה אם הערב רב הנקרא בשם עם סתם היו לבדד כדרז״ל (ספרי ס״פ כי תצא) שהיו חוץ לענני כבוד כ״ש ישראל עם שאר אומות שלא יתחשבו עמהם והיינו הן שהוא ק״ו בדברי תורה. ואומרו ויצמד ישראל לבעל פעור וגו׳ ירצה ע״ד מרז״ל (סנהדרין ס״ד) על אותו שפער עצמו לע״ג כי נראה לבזותה וקינח עצמו בחוטם שלה כי נראה לו כי זה הוא הביזוי היותר גדול שאפשר. ואמר לו הכותי כי מעולם לא ראה מי שעשה עבודה מעולם כזה וגו׳ עיין על לשון המאמר וכפי זה יאמר כי בני ישראל החשובים והצדיקים נראה להם אדרבה כי זה הוא מצוה לבזות הע״ג ומצוה מן המובחר עשו כמו המעשה שזכרו רבותינו שקינחו עצמם בע״ג בעצמה וזהו ויצמד ר״ל לא די שפרעו עצמם כנגדה מרחוק אלא כ״כ עשו שדבקו עצמם וחברו עצמם ופירועם לה וזהו ויצמד לשון דבוק וחבור:

ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל. בִּשְׁנֵי שְׁמוֹתֵיהֶם אָמַר לוֹ לְקַלְּלָם שֶׁמָּא אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ מֻבְהָק: