פירוש על במדבר 24:11

אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד. הנה בזה מורה לנו התורה דרך לעבודת הבורא באמת. ונקדים לפ' הפ'. ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. עפ"י המשנה במס' אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ שלא לקבל פרס. ידוע כי כל פעל ה' למענהו כמ"ש לכבודי יצרתיו אף עשיתיו וכל בריאת העולם הי' רק בשביל בנ"י לעבדו. וא"כ איך יעלה על הדעת בן אדם לבקש שכר פעולתו כמ"ש מי הקדימני ואשלם. אמנם אם האדם עושה המצוה בשלימות לשמה אין ערך לקבל שכרה כי הוא בלי גבול ותכלית וגם שכרה הוא בלי גבול ותכלית שמור לעוה"ב. אך כאשר מכנים תשוקתו בדבר שיש בו גבול הוא בחי' פרם לשון פרוסה. כי באמת בעוה"ז איננו מגיע לו שכר פעולתו כי הוא מחויב לעשות רצון בוראו. וזה יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב כי מה שאדם עושה טוב בעוה"ז הוא תענוג הבורא ב"ה מן האדם העושה רצונו. אכן בעוה"ב הוא התענוג להצדיקים היושבים בג"ע ועטרותיהם בראשם. אך להבורא ב"ה אין מגיע מהם עוד שום תענוג. ולזה אומרים אין ערוך לך ה' אלהינו בעוה"ז ואין זולתך מלכנו לחיי עוה"ב. כי אין כוונותינו בעבדות הבורא רק לעשות רצון קונו שלא ע"מ לקבל פרס לא בעוה"ז ולא לעוה"ב כי הכל הוא בחי' חסד כמ"ש ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו:

ברח לך. ענין הבריחה בכל מקום אינה הניסה מן הרודף אבל היא סור מן המקום מיראת נזק עתיד:

ועתה ברח וגו'. גזר עליו ד' דברים, אחד שלא יתעכב אלא ילך באותה שעה והוא אומרו ועתה. ב' שילך במרוצה כבורח והוא אומרו ברח. ג' שלא ילך אחר עמו ללותו אלא הוא לבדו והוא אומרו לך. ד' שלא ילך מעיר זו לעיר אחרת מערי מואב או מדין אלא למקומו פתורה והוא אומרו אל מקומך, ולפי שכל זה הוא זלזול לבלעם והוא הפך מה ששלח לו (כ''ב י''ז) כי כבד אכבדך מאוד, לזה אמר לו אמרתי כבד וגו', ואומרו והנה מנעך ה' מכבוד פירוש כל מה שעשה ה' שלא הניחך לקללם אינו אלא לתכלית דבר זה שהוא למנעך מהכבוד.