פירוש על במדבר 27:12

צו את בני ישראל ואמרת אליהם וגו'. כבר רמזנו סוד הקרבנות במקומם. והבן אומרו להקריב לקרב לא נאמר אלא להקריב רוצה לומר להקריב שמותיו של הקב"ה להיות אחד שנאמר יהיה יי' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט). וכתב הרב הגדול (הרמב"ן) ז"ל ועל דרך האמת ירמוז עוד ויאמר את קרבני לחמי לאשי תשמרו ותזהרו שתקריבוהו לי לשמי במועדו. ואמרת להם זה האשה שתקריבו האשה ליי' שיהיה הקרבן מתקרב עד כאן לשונו ז"ל. ובעבור כי כלל ההקרבה לתפארת ישראל על כן אמר להקריב ליי' ולא תרחיק היות פירוש לאשי כמו לאנשי וכבר רמזתי זה. ואמר זה האשה ידעת פירוש זה שנאמר זה אלי והרמז ליסוד עולם ואמר שיקריב הברית והעטרה לתפארת ישראל הנרמז בשם המיוחד וכבר פירשתי סוד עשירית האיפה הרומזת למדה עשירית וידעת כי פירוש איפה מדה והנה עשירית האיפה פירוש מדה עשירית וסוד המוספין הוא כי לפי ענין היום וסודו הוא קרבנו והבן זה. וכתב הרב הגדול ז"ל אין במוספי שבת חטאת כשאר המוספין מפני שכנסת ישראל בת זוגו והכל שלום והמשכיל יבין עד כאן לשונו ז"ל. כוונתו כי חטאת רמז לעטרה ובשבת שנכלל בו זכור ושמור והיא כלולה מן הכל אין צורך לקרבן חטאת כי הכל שלום ורחמים. והנך רואה כי הפר טעון מנחות ונסכים יותר מן הכבש ואף כי לפי הפשט טעם הדבר ידוע כי לפי גודל הקרבן צריך מנחות ונסכים יותר מן הקטן ממנו אף על פי כן נראה לי שיש עוד סוד בענין כי כל קרבן הרומז למדת הדין יותר מן האחר טעון מנחות ונסכים יותר כי המנחות והנסכים רומזים אליה כמו שידעת סוד נסוך היין ועל כן אין אומרים שירה אלא על היין. גם סוד המנחות ידעת בפסוק אשר יעשה מאלה ליי' ובעבור כי ראש חדש רומז להתעלות כנסת ישראל להקדוש ברוך הוא על כן אמר זאת עולת חדש בחדשו רמז במלת זאת לכנסת ישראל המתעלה ונקראת חדש על שהיא מתחדשת וזהו סוד פגימת הלבנה ומלואה. והמדה הזאת נקראת מלכות בית דוד וזהו מאמרם בקדוש החדש דוד מלך ישראל חי וקיים. ואמרו רבותינו ז"ל כירח יכון עולם (תהלים פט לח) כהדין סיהרא מתנהג עלמא אם זכיתם הרי אתם מונין למליאתה אברהם יצחק ויעקב עד שלמה ט"ו וכתיב וישב שלמה על כסא יי' (ד"ה א' כט כג). ואם לא זכיתם הרי אתם מונים לפגימתה רחבעם עד צדקיהו ט"ו וכתיב ואת עיני צדקיהו עור (מלכים ב' כה ז). ומכאן תבין מאמרם ז"ל כל המברך על הלבנה בעונתה כאילו מקביל פני שכינה שכינה ודאי ומזה המאמר תבין פירוש ותרב חכמת שלמה (מלכים א' ה י) עמדה במלואה. ואמרו במדרש רות (זוהר חדש פ"ג ט"ב) כיון דאתא שלמה אשתכחו אתוון קיימי על קייומיהו. <תרגום - כיון שבא שלמה נמצאו האותיות עומדות על קיומן>. כדין כתיב ותרב חכמת שלמה. <ואז כתוב "ותרב חכמת שלמה">. וקיימת סיהרא בשלימותא. <שהלבנה עמדה במילואה (ואז נתגלה שיר השירים בעולם)>. וסוד שעיר ראש חודש פירשתי בפרשת בא אל פרעה. וסוד פרי החג שמתמעטין והולכין מה שאין כן בקרבנות הפסח שנאמר כאלה תעשו ליום שבעת ימים כבר פירשתי כי פרי החג רומזין לכחות של מעלה הממונים על אומות העולם והם מתמעטין והולכין כמו שרמזתי בסוד השמטות אמנם קרבנות הפסח הם לתפארת ישראל ושכינת עוזו כמו שרמזתי ביציאת מצרים. ומטעם זה לא נאמר בשמיני של פסח עצרת כי הוא עצמו עצרת והבן זה. וכתב החכם רבי עזרא ז"ל שני ימים טובים של גליות היום האחרון בעבור כנסת ישראל שהיא בגלות סימן לדבר שאין עושין אותו בארץ ישראל:

עלה אל הר העברים. לָמָּה נִסְמְכָה לְכָאן? כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם, אָמַר אוֹתִי צִוָּה הַמָּקוֹם לְהַנְחִיל, שֶׁמָּא הֻתְּרָה הַגְּזֵרָה וְאֶכָּנֵס לָאָרֶץ? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה גְּזֵרָתִי בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. דָּ"אַ — כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס מֹשֶׁה לְנַחֲלַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן שָׂמַח וְאָמַר, כִּמְדֻמֶּה שֶׁהֻתַּר לִי נִדְרִי; מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר עַל בְּנוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְפֶתַח פָּלָטִין שֶׁלּוֹ, נִכְנַס לַשַּׁעַר וְהוּא אַחֲרָיו, לֶחָצֵר וְהוּא אַחֲרָיו, לַטְּרַקְלִין וְהוּא אַחֲרָיו, כֵּיוָן שֶׁבָּא לִכָּנֵס לַקִּיטוֹן, אָמַר לוֹ בְּנִי מִכָּאן וָאֵילָךְ אַתָּה אָסוּר לִכָּנֵס (ספרי):

עלה אל הר העברים הזה שם ההר הזה הר נבו כאשר פירש בסדר האזינו (דברים לב מט) ובזאת הברכה (שם לד א) אבל יקראו אותו הר העברים מפני שהוא על מעברות הירדן ומשם יעברו אל ארץ כנען כאשר אמר כאן (בהאזינו ובזאת הברכה) אשר על פני ירחו ושם עברו את הירדן כמו שנאמר (יהושע ד יט) והעם עלו מן הירדן ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו ואיננה מצוה שיצונו הקב"ה לעשות כן עתה שאם כן יהיה מתחייב לעלות שם מיד אבל טעמו תעלה אל הר העברים וראית את הארץ כי בעבור שצוהו לאלה תחלק הארץ (במדבר כ״ו:נ״ג) הודיעו כי לא על ידך תחלק כי אתה תעלה לראש הר העברים טרם שיסעו ישראל מארץ מואב ותמות בו ולא יגיעך מן הארץ לבד הראיה וכן קח לך את יהושע (במדבר כ״ז:י״ח) בבוא יומך תקח את יהושע והשלים הכתוב (במדבר כ״ז:כ״ב) לספר כי עשה כן משה בלב שלם והוא העשייה אשר יזכיר (דברים לא ז) בעת פטירת משה כאשר אמרו השירה הוא והושע בן נון: