פירוש על במדבר 27:15

וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם וכו' ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו וכו' ונתת מהודך עליו וכו' ובמדרש וסמכת את ידך כמדליק מנר לנר ונתתי מהודך מהודך ולא כל הודך כמערה מכלי אל כלי. ולכאורה יש סתירה בדברים שהתחיל ואמר כמדליק מנר לנר שלא יגיע שום חסרון לנר הראשון ואח"כ אמר כמערה מכלי אל כלי ולא ימלט שאם ישפוך אדם מכלי אל כלי שלא יחסיר מכלי הראשון אך הענין הוא ע"פ מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שלכל אדם מישראל יש לו שתי נפשות נפש אחת הבהמיות והיא מתלבשת בדם האדם שממנה באים כל התאויות ונפש אחת השכליות הבאה מצד המלכות דקדושה ומחויב כל איש ישראל להגביר הצורה על החומר לבל ילך אחר תאוות לבו הבאה מצד הנפש הבהמיות רק ישתדל תמיד להגביר נפש השכליות הבאה מצד מלכות דקדושה להיות יראת ה' חופף עליו כל היום לבל יטה אחר שרירות לבו וכשתיקח בחי' נפש מבחי' מלכות אז הוא כלי מוכן לקבל בחי' רוח הבאה מעולם הת"ת בחי' תורה כדי שיוכל לדבר דבורי תורה ותפלה בהתלהבות ובדביקות כמו שתרגום אונקלס על פסוק ויהי' האדם לנפש חיה לרוח ממללא ובתיקון א"ע בבחי' רוח אז יוכל להמשיך עליו בחי' נשמה מעולם הבינה עולם הנשמות עולם התשובה ומי שזכה לבחי' זו הוא יכול להיות מנהיג ומורה דרך לעם ה' לפי מדריגתו דהיינו אם זכה לבחי' 'נ'ר'ן מיצירה יכול להנהיג אנשים הפחותים ערך מעולם היצירה וכן בבריאה היוצא לנו מזה שאינו יכול להנהיג את כל בחינ' כללות נשמות ישראל עד שיזכה לבחי' 'נ'ר'ן מהאצילות ולפיכך כתוב בכתבי האר"י ז"ל שבזמן הזה לא שכיח נשמות מאצילות עד שנזכה לזמן הגאולה והאיש הצדיק הדור אשר יתקן א"ע בחי' נפש רוח מאצילות וכשישראל ישיבו בתשובה שלימה אזי יכול הצדיק הזה להמשיך עליו בחי' נשמה מאצילות וזה יהי' גואל צדק והוא יורה דרך לכל כללות ישראל והצדיק אשר זכה לבחי' נשמה מאיזה עולם יש לאל ידו להאיר על צדיק אחר אשר כבר הכין את עצמו בבחי' נפש רוח אך עדיין לא בא אל בחינת נשמה יכול הצדיק הזה להאיר עליו בנשמתו ודבר זה יש ביד כל צדיק וצדיק אך ליתן לו חלק ממש מנשמתו כדי שגם הצדיק האחר יהי' לו בחי' נפש רוח נשמה זהו סכנה להצדיק הזה כי נותן לו ממש מנשמתו ויכול להיות פגם בנשמתו מזה ח"ו ולזה צריך להיות חכם גדול איך להתנהג בדבר ואעפ"כ לא יוכל להתרשל ולומר כי סכנה היא לי וירא אני לנפשי אך צריך למסור נפשו ורוחו ונשמתו בשביל אהבת ישראל כדי שגם לצדיק הזה יגיע מחלק מנשמתו וידוע כי נשמת משה רבינו ע"ה הי' מבינה דאצילות ובינה עד הוד אתפשטות כי מבינה עד הוד יש ה' ספירות וכל אחד כלול מעשר הרי נו"ן שערי בינה שכולם נתנו למשה. וזה פירש הכתוב יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם כי משה רצה שיהי' לבני ישראל מנהיג שיהי' ראוי להנהיג את כל כללות ישראל ודבר זה אי אפשר עד שיזכה לנשמה מעולם הבינה דאצילות בחי' משה וזה שאמר הכתוב קח לך את יהושע בן "נון איש אשר רוח חיים בו כלומ' שכבר הכין א"ע בבחי' רוח דאצילות ולא חסר לו כי אם נשמה מעולם הבינה דאצילות וזה שאמר המדרש וסמכת את ידך עליו כמדליק מנר לנר כלומר מאחר שכבר הכין יהושע א"ע בבחי' רוח דאצילות לזה אמר וסמכת את ידך עליו כמדליק מנר לנר היינו שמשה נצטוה להאיר עליו בנשמתו רק כמדליק מנר לנר שלא יחסר שום דבר מנר הראשון רק בהארה לבד וגמר אומר ונתת מהודך עליו מהודך ולא כל הודך כמערה מכלי אל כלי ר"ל על בחי' השנית שדברנו לעיל שאם הצדיק רוצה לתת לו חלק ממש מנשמתו צריך לזה שימור רב אולי לא ישאר לו ח"ו כלום וצריך לראות שגם לו וגם לצדיק הזה יהי' להם בחי' נשמה ולא יחסר לו רק מעט כמערה מכלי אל כלי וז"פ ונתת מהודך עליו מהודך ולא כל הודך כמערה מכלי היינו ע"פ דברינו שזכרנו לעיל שאם תתן לו בחי' נשמה מבינה דאצילו' שזה הי' בחי' משה כי משה זכה לבינה דאצילות והוא בחי' הודך כי מבינה עד הוד אתפשטות וז"ש מהודך ולא כל הודך שגם לך ישאר בחינתך ולא תתן לו רק כמערה מכלי אל כלי אך משה רבינו ע"ה מחמת גודל אהבתו את ישראל עשה יותר ממה שנצטוה כמ"ש רש"י ז"ל ע"פ ויסמוך את ידיו עליו בעין יפה יותר ממה שנצטוה וכו' עד שנתן לו יותר ממה שנצטוה וז"ש במדרש האזינו כשהתחיל יהושע לדרוש לא השיג משה רבינו ע"ה מחמת כי נתן לו מחלק נשמתו וחסר לו.

וידבר משה אל ה׳ לאמר. יפקוד ה׳ אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה וגו׳. יש לשאול מה טעם יפקוד ה׳ אלהי הרוחית וגו׳ כי הוא ית׳ יודע מה שיועיל יותר ממשה ולמה בא ליתן עצה לשי״ת לומר יפקוד וגו׳ אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה׳ כצאן אשר אין להם רועה. וכי כל זה אינו גלוי לפניו ית׳ ולפי מה שדרשו רז״ל (במד״ר פ׳ כ״א) שבקש שיהיו בניו במקומו לא יתיישב כ״כ ולא תהיה עדת ה׳ כצאן וגו׳. וי״ל שמשה ע״ה חשב שמא יגרום עונם ולא יזכו לפרנס טוב ויהיו נפוצים כצאן אשר אין להם רועה לזה בקש רחמים עליהם שיעמיד עליהם פרנס אע״פ שלא יהיו ראויים לכך ולז״א דרך תפלה יפקוד ה׳ וגו׳ אשר יוציאם בזכותו ואשר יביאם בזכותו ולא תהיה עדת ה׳ כלומר תזכור להם אהבתך שהם עמך ונחלתך ועדתך. וז״ש במדרש (ספרי זוטא) ולא תהיה עדת ה׳ כצאן אשר אין להם רועה. אמר משה לפני המקום רבש״ע לא הוצאת את ישראל ממצרים ע״מ שיהיו חוטאין ואתה פורע אלא ע״מ שיהיו חוטאין ואתה מוחל להם. לא הוצאת את ישראל ממצרים ע״מ שלא יהיו להם פרנסים אלא ע״מ שיהיו להם פרנסים ולא כמו שאמר ראיתי את ישראל נפוצים על ההרים וגו׳. ויש לפ׳ עוד שכשאמר הקב״ה למשה ונאספת אל עמיך כאשר נאסף אהרן אחיך לא פירש לו שיהיו בניו במקומו כדרך שעשה לאהרן שמיד שמש אלעזר במקומו אבל אמר הדברים בדרך סתם והבין משה ואמר אם השי״ת רוצה שיהיו בני במקומי היה אומר לי בפירוש כדרך שאמר לאהרן שמא אין השי״ת רוצה בבני ולא פירש לי הדבר משום כבודי לז״א לו רבש״ע אל תחוש לכבודי כי אם לכבודן של ישראל ולא תמנה עליהם כי אם אדם המועיל להם אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם. עוד יש לפ׳ שכשאמר לו השי״ת עלה אל הר העברים הזה וראה וגו׳ ואותו הצווי אינו לאותה שעה כי אם לאחר זמן כמפורש בהאזינו וכאן אמר לו שסופו לעלות אל הר העברים וגו׳ הבין משה ואמר מאחר שעדיין לא הגיע זמני ליפטר למה אמר לי השי״ת ענין הפטירה עתה היה לו להמתין עד יום הפטירה ויאמר לי עלה אל הר העברים וגו׳ ומשם הבין משה שלא אמר לו כן אלא שיתן לב למנות פרנס על ישראל בחייו כדי שידרוש בחייו ולא יאמרו לו ישראל בימי משה לא היית יכול להרים ראש. ומשום כבודו של משה אמר לו הדברים ברמז ולא פירשם לו לזה השיבו משה ואמר יפקוד ה׳ אלהי הרוחות וגו׳ אתה הוא אלהי הרוחות ואתה יודע מי ראוי למנות ואתה תמנה מי שיש בו תועלת לישראל אשר יצא לפניהם וגו׳ ולא תחוש לכבודי להעמיד לבני תחתי אז השיבו השי״ת ואמר לו קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וגו׳ (הרס״ו זללה״ה):

וידבר משה אל ה' וגו'. לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל צַדִּיקִים, כְּשֶׁנִּפְטָרִים מִן הָעוֹלָם מַנִּיחִים צָרְכָּן, וְעוֹסְקִין בְּצָרְכֵי צִבּוּר (ספרי):