פירוש על במדבר 28:14

והנה ידוע שיש לעונות כח פרטי בסט"א שתחטיא בו את בני אדם ועל זה ארז"ל מלאך מלא עינים כי הוא מלאך הוא יצה"ר המפתה את בני אדם וידוע כי תאות הזנות נמשכת מן העין רעה של הקליפה לעין של האדם כי עין רואה ולב חומד ואברים גומרים וידוע כי שפע הפרנסה מכונה בשם שלום כי הוא בא ע"י חיבור שם הוי"ה ושם אדני בהבאה זב"ז שיהיה מזה מספר שלום כמ"ש הרב הקדוש מהרש"ם ז"ל בדן ידין ולכן כתיב השם גבוליך שלום חלב חטים ישביעך ולכן ניתן השלום לפינחס כי על ידי קנאתו שעשה הפריש את ישראל מעון זה של הזנות ועי"כ נמשך להם שפע הפרנסה הנקרא שלום אשר היה ראוי שיסתלק מהם בעבור עון זה ולכך זכה לשלום מדה כנגד מדה והואיל ועל ידו יצאו ממות לחיים לכך זכה לשלום של חיים כמ"ש בריתי היתה אתו החיים והשלום כמ"ש רז"ל שחי חיים נצחים ששנום יהיה לו בין גופו ובין נשמתו כמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל:

וא"ת היאך תקנו אחרונים תיקון הדחיות חידוש על תיקון הראשונים שהיו מקדשים ע"פ הראייה. בין באחד בשבת בין בד' ובין בו'. בכל עת שהיתה הלבנה נראית. זו תשובתו. כי התורה אמרה אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש (ויקרא כג ב). קריאת קידוש המועדים בישראל תלוים. שאפילו בימי הנביאים לא היו ישראל הולכים אלא אחר קידוש בית דין שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב ב). כזה ראה וקדש. שאין הדבר תלוי בראיית הלבנה. כי אם בקידוש בית דין. שיהיו בית דין מעיינין בו. ואמרו מקודש מקודש. ואמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (תהלים פא ד ה). ללמדך שאחר חוק קביעות החודש היו ישראל הולכים. שאפילו אם לא נראית הלבנה עד מ' יום. תאמר בדעתך שלא היו ישראל מקריבין קרבן מוסף החדש. והתורה אמרה זאת עולת חדש בחדשו (במדבר כח יד). אחר קביעת החודש אתה הולך להקריב קרבנו. ולא אחר ראיית הלבנה. אלא בחדשו בחידוש קביעתו. בין נראה ובין לא נראה. ואעפ"כ מצוה היא לישראל לקדש ע"פ הראייה. כענין העדות שנמסר לעדים להעיד בפיהם. מה שראו בעיניהם. אבל אם לא ראו בעיניהם ושמעו וידעו ונתבררו מפי הרואה ומפי המקבל הממון שאמר קבלתי והודה המקבל לא יעידו העדים. לכך נאמר או ראה או ידע (ויקרא ה א). כך אע"פ שמצוה לקדש ע"פ הראייה אם לא נראה מקדשין אותו על הידועה.

זאת עלת חדש בחדשו. שֶׁאִם עָבַר יוֹמוֹ בָּטֵל קָרְבָּנוֹ וְשׁוּב אֵין לוֹ תַשְׁלוּמִין: