פירוש על במדבר 28:27

שבעה כבשים בני שנה כו׳ עשרון וגו׳ לשבעת הכבשים.
הנה בפ׳ אמור נקט שבעת כבשים, ומשום דכאן מבואר מנחות דף מ״ה ודף מ״ד ע״ב דמוספין לא מעכבי, ולכך נקט שבעה לא דבר כולל רק פרטים, אבל השתי הלחם מעכבין מחמת יהיו, לכן נקט שבעת, והנה הרמב״ם מפרש דלאחר שחיטה גם במוסף מעכב, והנה קיי״ל במנחות ע״ט וכ״ט דנסכים מתקדשין לאחר שחיטה, וזה דנקט גבי מנחת נסכים לשבעת דשם לאחר שחיטה.

עולה דבכורים. בהעתק הללי מסור עליו לית מלא בתורה וכן הוא בהרמ"ה ז"ל. ובמסורת ובפסיקתא דר' טוביהו למה עולה שבעצרת מלא ללמדך שבששה בסיון ניתנה תורה ועצרת חלה להיות בששה בסיון ולא כמו שאמרו התועים עצרת לאחר השבת כל זמן שיבא וכן בבעל הטורים:

שבעה כבשים. אמנם בכבשים הבאים עם שתי לחמי עצרת אמר (אמור כ"ג י"ח) שבעת כבשים בתי"ו. ונ"ל טעמו, כי הבאים עם לחמי עצרת, אף שאין מין אחד מעכב על מין חברו, מ"מ בכל מין ומין מעכב מספרו (עתי"ט פ"ד דמנחות מ"ב), לכן אמר שם שבעת בתי"ו הסמיכות, להורות על התאחדות והצטרפות, כי מספר השבעה מעכב בו, אמנם כאן במוספי החג שאין מנינו מעכב עליו, בא שבעה כבנפרד, להורות על ההתחלקות והתפרדות, כי כל אחד בפ"ע, ואם לא נמצא כל מנינו הראוי מקריב את מה שבידו: