פירוש על במדבר 28:31

תמימם יהיו לכם ונסכיהם. אַף הַנְּסָכִים יִהְיוּ תְמִימִים, לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן שֶׁהַיַּיִן שֶׁהֶעֱלָה קְמָחִין פָּסוּל לִנְסָכִים (שם פ"ז):

תמימים יהיו לכם ונסכיהם. אף הנסכים יהיו תמימים, מכאן דרשו רז"ל עלו ביין קמחים פסול לנסכים, שהרי אין ראוי להקריב על גבי המזבח אלא דבר המובחר במינו, וכל שאין פסול אך הוא כחוש וכעור אין מקריבין אותו לכתחלה, שאם היה חייב קרבן עולה לא יביא שה כחוש וכעור ויאמר הרי אין בו מום, שעל זה נאמר (מלאכי א׳:י״ד) וארור נוכל ויש בעדרו זכר, אלא צריך שיביא מן המובחר. וכן היו ישראל עושין בזמן שבהמ"ק קיים, היו מביאין אילים ממואב, וכבשים שגביהם רחבה מחברון, וגוזלות מהר המלך, ושמן מתקוע, הכל היה מובחר במינו. וכן מצינו בקרבנו של הבל (בראשית ד׳:ד׳) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן, ונתרצה קרבנו, ונאמר בקין שלא הביא מן המובחר (שם) ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וכן כתיב (דברים י״ב:י״א) וכל מבחר נדריכם, וכתיב (במדבר י״ח:ל׳) בהרימכם את חלבו ממנו. ואפילו עצי המערכה שהיו עורכין בקרבנות על גבי המזבח נצטוינו בהם שיהיו מובחרין שלא יהא בהן תולעת, ואין מביאים עצים מבנין שנסתר אלא חדשים לעולם. וכל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית ושל גפן מפני ישוב ארץ ישראל. וכן נצטוינו בשמן של מנורה להביא מן המובחר, ואין כל השמנים כשרין למנורה אלא שמן זית היוצא מן הכתית בלבד. ומטעם זה אסרו רז"ל שמן שנפל בו עכבר להדליק ממנו נרות של בית הכנסת, ודעת הגאונים ז"ל שאם נמוח ויש בשמן ששים שמותר באכילה, ואם אינו נמוח זורקו והשמן הותר בששים ממנו, ואע"פ שהשמן מותר באכילה פסול למאור, שנאמר (מלאכי א׳:ח׳) הקריבהו נא לפחתך, דבעינן דבר המובחר.

תמימים יהיו לכם ונסכיהם. מקיש נסכים לבהמה, מה בהמה נפסלת במומין בחסר ויתר, אף נסכים נפסלין במומין בחסר ויתר ^נזעיין במשנה מנחות פ"ו ב', אין מביאים יין לנסכים לא מתוק ולא מעושן [שנתעשנו הענבים כדי שיתמתקו] ולא מבושל ואם הביא פסול וכו', ר' יוסי ב"ר יהודה אומר, יין שיש בו קמחין פסול שנאמר תמימים יהיו לכם ומנחתם תמימים יהיו לכם ונסכיהם, ע"כ, ופירש"י ואם היו בו קמחין הוי כבעל מום, עכ"ל. והנה זה פשוט דלא קיי"ל כר"י בר"י נגד חכמים, אבל זה צ"ע, כי כנראה מדברי רש"י הפסוק המובא הוא מדברי ר' יוסי ולא מדברי חכמים, וזה תימא, דלמה אין חכמים מביאים מקור לדבריהם לפסול מעושן ומבושל ויתר הפסולים דחשיב שם, וזולת זה הנה פסוק כזה שמביא במשנה לא נמצא כלל, ואף אינו מבואר לאיזה צורך מביא גם פסוק תמימים יהיו לכם ומנחתם אחרי דאיירי בנסכים.
ולכן נראה פשוט, דיש במשנה זו ערבוב דברים, והך שנאמר תמימים יהיו וכו' צריך להיות מסודר אחר דברי חכמים, וכונת ראייתם ע"פ הדרשה שלפנינו מספרי דמקשינן נסכים לבהמה, מה בהמה נפסלת במומים כמו דדרשינן בעלמא תמים בלא מום, אף נסכים דכתיב בהו ג"כ המלה תמימים פוסל בהו מומים, והפסוק שמביא שנאמר תמימים יהיו לכם ומנחתם רומז לב' הפסוקים המחוברים בפרשה הסמוכה.
ואמנם יותר נכון להשמיט במשנה כל המלות תמימים יהיו לכם ומנחתם ולגרוס רק תמימים יהיו לכם ונסכיהם, ואז היה עולה הכל יפה [וברבות הימים ראיתי כי בנוסחא ש"ס כת"י באמת חסרים אלו המלות שהגהנו, והודיתי לה' על ישרת ההשערה]. –
ומה שראה הכתוב להורות ענין תמימות היין בנסכים בענין עצרת ולא בחג אחר י"ל פשוט משום דמעצרת מתחיל זמן קלקול היינות כמ"ש במשנה ב"ב צ"ח א', ולכן רמז הכתוב בעצרת שישגיחו על שלמותם. [ספרי].