פירוש על במדבר 28:4

את הכבש אחד. אַעַ"פִּ שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" וְגוֹ' (שמות כט לח), הִיא הָיְתָה אַזְהָרָה לִימֵי הַמִּלּוּאִים וְכָאן צִוָּה לַדּוֹרוֹת:

את הכבש אחד. היה לו לומר האחד אבל בא לרמוז שהיו עסוקין בתמיד שלש עשרה כמנין אחד ולכך אמר את הכבש אחד לרמוז את הכבש של אחד, כלומר לשם ה' אחד. ובסדר ואתה תצוה (שמות כ״ט:ל״ט) אמר את הכבש האחד, המיוחד שבעדר.

את הכבש אחד. שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול, אם נאמר כבש למה נאמר אחד, אמר לו, אחד – מיוחד שבעדרו ^יאר"ל ממובחר שבעדרו, ועיין ביומא ל"ד ב' דיליף הא דבעינן מן המובחר מפסוק דפרשה ראה ממבחר נדריכם, ומפרש שם דצריכי שני הפסוקים, חד בנדר וחד בנדבה, משום דיש צד לומר שהנדבה צריך ליפותה כדי שתתרצה לדורן, וכנגד זה יש סברא לומר שהחובה המוטלת צריך לפרוע בעין יפה, ולכן קמ"ל זה בשניהם. –
ודע דנראה לומר דט"ס קל יש בדרשה זו, וצ"ל אם נאמר הכבש למה נאמר אחד, ור"ל אחרי דכתיב הכבש בה"א הידיעה הול"ל האחד ג"כ בה"א הידיעה, וכן הוא מדרכי הלשון, ועיין תוס' ריש כתובות ב' א'. ונראה שזו היא כונת רש"י שציין על מ"ש אם נאמר כבש וכו' וז"ל את הכבש אחד תעשה בבקר, עכ"ל, והוא הפסוק שלפנינו, ולכאורה מנין לו שכוון לפסוק זה ודילמא כוון לפסוק דפרשה תצוה (כ"ט ל"ט) או לפסוק דפ' מצורע (י"ד י"ב), אך משום דשם כתיב הכבש האחד, וא"כ הלשון מכוון, משא"כ כאן דכתיב בלשון שאינו דבוק, הכבש אחד, ודו"ק, וע"ע מש"כ השייך לענין זה בפ' מצורע (י"ד כ"א). .
(מגילה כ"ח א׳)