פירוש על במדבר 29:31

מנחתה ונסכיה. תניא, ר׳ עקיבא אומר, נאמר בששי ונסכיה, בשני נסוכין הכתוב מדבר, אחד נסוך המים ואחד נסוך היין ^כבבגמרא מפרש דר"ע ס"ל ג"כ כדרשת ר' יהודה בן בתירא לעיל בפ' י"ח מרמז ר"ת מים, יעו"ש. ורק אינו מסתפק בהרמז לבד, ולכן דריש מלשון ונסכיה שני ניסוכים, וטעם הדיוק משום דבשאר הימים כתיב ונסכה, והרמז מר"ת מים בא להורות שנסוך אחד הוא מים ולא שניהם יין, ועיין מש"כ בכלל דרשה זו לעיל פ' י"ח אות כ'. .
(תענית ב׳ ב׳)

ונסכיה נסוך המים מהמצות המקובלות היא, וחז"ל הסמיכוה על הכתוב כמנהגם, אלא שמצינו לו שרש ורמז בנביאים, והיא ראיה גדולה שהקבלה היתה ממשמשת והולכת על פני הדורות ופעמים שהכתוב יגלה טפח ממנה, והוא שמצינו בס' שמואל א' ז' ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא וגו' וכל זה נעשה בפני שמואל ואי אפשר שיראה דבר שלא כהוגן ולא יעכב ולא מצינו כגון זה במצות הכתובות, רק בקבלה וזה עד שנאמנו דבריה, ונשארו בלשון הקדש מליצות יורו על מנהג זה והוא המשל הנלקח משפיכת המים על התפלה נאמרו שפכי כמים לבך נכח פני ה', ודע שזה אחד מהדברים שהושוו בו ישראל והאומות שהרי אצל היונים היה נסוך המים לכבוד ולתפארת והיו קוראים לו ldroforia וכן בשאר אומות עד שיעור שחוקר אחד במאה שעברה Boulanger. Antiquite devoilee כתב כי מנהג זה נתפרסם אצל כל האומות לזכר עולם מהמעשה הרם והנשא הוא המבול שחדש פני האדמה, וכתב עוד כי העבודה הזאת וכן שאר העבודות בכלל כלם מתחלתם, לבכי ולמספד נוסדו, שכן הנצולים מהמבול והבאים אחריהם לא נמחה מלבותם זכרון שטף מים רבים והיו מתחננים, להם לא יגיעו — ולו זכר המעשה שזכרנו מס' שמואל היו מביא חזוק לדבריו שהרי מצינו שם שאיבת המים ושפיכתם אצל הצום והודוי כמ"ש שם ויאמרו שם חטאנו לה' — ומהשתוות המנהג הזה בין היונים והיהודים באו סופרי יון כמו פלוטאדבו לכלל טעות וחשבו מחשבות על חג הסכות שלנו באומרם כי לכבוד באכוס היו ישראל חוגגים אותו, ואולי ג"כ שמחת בית השואבה והמחול והנגון היא שגרמה להם, שכן יספר הסופר היוני Luciano vol. 3. 209. שהמחול לכבוד Bacco היה נהוג בJonia ובPonto והיו מרקדים החשובים שבעם ואצילי הארץ ומוסיף שתחת שיגיע להם מזה בשת וכלימה היו מתפארים ברקוד ההוא יותר מכל גדולתם ושררתם.