פירוש על במדבר 3:42

שאו את ראש בני ישראל הרמב"ן פי' שהוא לשון נשיאות גדולה וכ' הרמב"ן דבמדרש יש שהוא לשון לקיחת הראש דאלו שנמנו מתו במדבר וכ' הרמב"ן דקשה למה לא פירש המדרש כפשוטו ויש ליישב משום דגבי בני לוי כתיב ואת ראשם לא תשא ואם הפירש לשון חשיבות וכי משום שהם לויים הפסידו לכך פי' המדרש לשון לקיחת הראש וא"ש שכתוב גבי לוים את ראשם לא תשא:

כאשר צוה ה׳ אותו את כל בכור בבני ישראל. כ״ז נראה מיותר. אבל כבר ביארנו בכ״מ. דלשון אשר צוה ה׳ משמעו עפ״י הקבלה שבא אליו לבד מלשון הדבור שהוא תורה שבכתב. והיינו דלבני ישראל שבמאמר ה׳. היה משמעו שנמנה בכלל שבטי ישראל אפי׳ מי שהיתה אמו מהלוים. כמו לבני ראובן. הנמנים אחר אביו בשבט ראובן. אבל בכור בבני ישראל משמעו דהבכורה הוא בבני ישראל. לאפוקי אם האם בת לוי. וכדאי׳ בבכורות דף מ״ז דלויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים וקיי״ל כדמר בריה דר״י דאפילו איעברא מישראל דבפ״ר תלא רחמנא. ומלשון המאמר הייתי אומר שגם אלה יהיו בכלל המנין להחליף קדושת בכורתו על בן לוי. ואע״ג שאם לא יזכה בקלפי בן לוי יהיה פטור מח״ס. מכ״מ יבא להחליף קדושתו על הלוי. מש״ה היה בקבלה כי לא ימנה כי אם את כל בכור בבני ישראל: