פירוש על במדבר 30:2

ובעזר צוה אחרי רבים להטות, נתחיל סדר ראשי המטות:

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר וכו'. (בגמ') (ספרי מטות ב') כל הנביאים נתנבאו בכה הוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר. ודבר זה לא היה נוהג אלא בדור הזה, והוא כי כל הנביאים היה שליחותם לישראל במאמר נביאתם כפי העת והזמן וכפי כח השגתם כן התנבאו, ועלה ברוח נביאתם אשר דבר נבואה הלז יהיה קיים לעולמי עד, אך באמת נמצא שנוים כפי ערך דור ודור, וע"ז הוסיף עליהם משרע"ה להתנבאות בזה הדבר, היינו שהוא השיג כל דבר לפי שעתו ומקומו והבין כי הנבואה אינה רק לזמן ולאחר זמן יחפוץ הקב"ה בענין אחר, ולכן בפרשת נדרים נאמר זה הדבר אף שהוא נוהג לדורות כדיליף בגמ' (בבא בתרא ק"כ:) משחוטי חוץ, אעפ"כ נאמר זה הדבר, כי הנודר מדבר הוא לפי ערך השגתו שדבר הזה ירע לו לעבודת ה' וגם שאין בדבר הזה שום טובה, ולכן נאמר זה הדבר שצריך האדם להבין כי לא נאסר לו רק לזמן, והש"י יוכל ליתן לו כח לקבל כל הטובות שבעולם ולא ינתק מעבודת הש"י.

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר. הענין שלא נאמר בפרשת נדרים וידבר ה' אל משה כמו בכל המצות, כי כל המצות הם נוהגים תמיד, אבל נדרים הוא בינה בלב האדם שיבין בדעתו שמזה הדבר צריך להגדיר עצמו לשעה זו ואחר כן יהיה מותר לו, ולכן לא כתיב וידבר ה' אל משה שזה אינו מצד שהשי"ת אוסר על האדם, רק ממה שהאדם בעצמו מבין בדעתו ובחכמתו וזה נקרא וידבר משה אל ראשי המטות.