פירוש על במדבר 33:2

אלה מסעי בני ישראל וכו' ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. הענין שנאמר תחילה ויכתוב משה וכו' ואח"כ כתיב ואלה מסעיהם וכו'. הענין בזה כי בהמ"ב מסעות נכללו כל הנסיונות וההתנשאות שישיג כל נפש מישראל, כי מצד השי"ת כל הבריות היו להיות שוים במדרגותם כי כלם למקטון ועד גדול יש להם הויה מעצמותו ית', אך כי ברא דרכים בנסיונות לפני האדם בכדי שיהיה לאדם יתרון ע"י מעשיו ומצד זה יבא גם התנשאות לאחד על חבירו, ועי"ז תחילה כאשר נכתב עפ"י ה', נכתב מוצאיהם למסעיהם, כי מצד הש"י אין שום יתרון לאחד על חבירו כי כלם חיים בהויה מעצמותו ית', וגם אין יתרון למעשי האדם רק במה שהוא חפץ בוחר, כי כאשר יצאו ממצרים היה הגאולה בדרך דילג, מדלג על ההרים וכמאמר האר"י ז"ל והוא שלא הבחין הקב"ה למעשים כלל, כי גם על ישראל היה טענה כדאיתא במדרש (במדבר רבה פרשה כ"ג,ב') הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז, אך הש"י גאלם ברוב רחמיו כי אצלו היה מבורר כי כל ישראל אדוקים בהש"י. אך בהמסעות בררו א"ע לעין כל בהמסעות האלה כי הם נקיים בשורשם, ועי"ז נאמר עפ"י ה' היינו מצד הש"י, תחילה מוצאיהם ישיגו חן טוב אצל ה', ואח"כ מסעיהם היינו יצא לאור על הברור כי הם טובים בשורשם, אך אח"כ הוא מדבר מצד האדם, נכתב ואלה מסעיהם למוצאיהם, כי מצד האדם הוא שקונה לו טובה ע"י מעשיו ונסיונות.

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם הדקדוק מבואר כי הלשון כפול וגם תחלה אמר מוצאיהם למסעיהם ואח"ך אמר להפך ויובן בס"ד כי הנה ידוע מ"ש רז"ל בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' ועמרו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנא' ועבדת את אויביך. והנה יש לחקור דהנה לא מצינו בשום פעם שיהיו ישראל זורעים וחורשים בשביל אחרים ויש כמה זמנים שאין עושין רצונו של מקום ואפ"ה אין עובדים עבודה בשביל האומות ולא שכיחא כ"כ בהם גזירה זו דוקא ועבדת את אויביך. ויובן בס"ד דכד דייקת שפיר תמצא שתמיד כל ימי גלותם מתקיים בהם הפסוק ועבדת את אויביך והוא כי האומות תמיד לוקחים מישראל מסים וארנוניות וכיוצא והנה מיעוט שנותנים ישראל לאלו ודאי לא בא לידם בתורת מציאה בדרך אלא הרויחו אותם אחר עמל וטורח יש ממעשה ידיו יש ממסחרו אשר רודף ומרדף עליו יומם ולילה עד שמביא ענייניו לידי גמר טוב ואחר שהרויח קצת אחר העמל והטורח יצא דבר מלכות עליו לתת מס וכיוצא כ"וך והוא נותן הכל נמצא שזה האדם שטרח ועבד עבודת עבד יומם ולילה במשאו ומתנו הנה למפרע עבודתו היתה בשביל המלך שמה שהרוויח נתנו למלך וא"כ הא ודאי לפ"ז תמיד מתקיים בהם ועבדת את אויביך: