פירוש על במדבר 34:10

והתאויתם לכם גבול קדמה. פי' לשון תאוה הכתוב מרמז לנו כי גם זה הוא טובה לאדם שיש לו עכ"פ תאוה ללכת בדרך הישר ומצפה על הגאולה שיהי' בזמן קרוב כמ"ש ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה שהאדם צריך לדרוש ולבקש על הגאולה. והעזר הוא רק מהשי"ת בעצמו כי יחיש פדותנו. אך בשבת הוא פטור מלהתאבל על חורבן הבית. וז"ש אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל ביום השבת שישו ושמחו כו'. ע"ד שפרשנו מאמר הגמ' יכול יהי' בנין בהמ"ק דוחה שבת ת"ל אך את שבתותי תשמורו. כו עיקר מעלת הבהמ"ק שיהי' השכינה שורה בישראל וביום השבת גם עתה בזמן הגלות השכינה שורה בתוכנו. וז"ש אך לשון מיעוט ר"ל אף שבנ"י הם במדריגה התחתונה אעפ"כ השכינה שורה עמנו. לכן הגם שאמרו בגמרא כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. אמנם מחמת כובד הגלות ועמל הפרנסה אנו חשובים כאנוסים בדבר זה שאין אנו מתאבלים על חורבנו ואונם רחמנא פטרי' מן העונש. אמנם לפי סברת הר"ן בקדושין פ' האומר אף דאמרינן אונם רחמנא פטרי'. אך זאת לא אמרינן שע"י האונס יתחייב צד שכנגדו. וא"כ האיך במה יזכה האדם לראות בנחמה אם אינו מתאבל על ירושלים כנ"ל. אך העצה לזה לבל ידח ממנו נדח כמ"ש בגמרא כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. כי מחמת המצוה של עונג שבת בהיותו מאמין בזה שהשכינה שורה בישראל הנה זה שכרו נחלה בלי מצרים. וז"ש שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתנו וסמוך לי' והראנו ה' אלהינו בנחמת ציון עירך וכו' היינו אם אנו פונים מדעתינו כל צרה ויגון ביום השבת עי"ז נזכה והנחילנו כו'. וזה ג"כ סמיכת הדברים הפורס סכת שלום עלינו כו' ועל ירושלים ושמרו בנ"י את השבת לכך נסמך זה לזה כי ע"י שמירת שבת יהי' שלום עלינו ועל ירושלים כנ"ל:

והתאויתם. לְשׁוֹן הֲסִבָּה וּנְטִיָּה, כְּמוֹ "תְּתָאוּ":

והתאויתם. כמו והתויתם, מלשון (יחזקאל ט׳:ד׳) והתוית תו. ושלש ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישראל זו אצל זו, קצת ארץ מצרים וכל ארץ אדום וכל ארץ מואב, וכן כתוב בפירוש רש"י ז"ל.