פירוש על במדבר 34:19

למטה יהודה כלב בן יפונה ותימה דבכולם אמר נשיא חוץ מבשבט יהודה ושמעון ובנימין, וי"ל דבכולם כיון שכבר זכרו לנשיא בשלוח מרגלים והוא עמד כל ימיו בצדקו לא הוצרך עוד לקרותו נשיא, ובשמעון לא אמר נשיא משני טעמים א' שמכיון שחטא להם זמרי בן סלוא נשיא בית אב לא זכו להעמיד נשיא עוד כדכתיבנא לעיל בפ' פנחס על לשמעני חסר ו', ב' דאלו הנשיאים הוצרכו לחלוק הארץ ואין צורך נשיא לשמעון לכך דנחלתם היתה בתוך נחלת בני יהודה כדכתיב וינחלו בני שמעון נחלתם וגו', ובבנימין מפני שעתידין לחטוא בפילגש בגבעה לא זכו לקרא בהם נשיא לחלוקת הארץ (ולי נראה דמכיון שבא לספר בענין חלוקת הארץ לא רצו לקרא נשיא ליהודה מפני שמוכן הוא לגדולה מזו שהי' מעותד למלכות, וכן לשבט בנימין שאול מלך הראשון, ועוד שבגבול שניהם בנין בהמ"ק לשריית שכינה ובשמעון הטעם כנז'):

למטה יהודה וגו'. צריך לדעת למה נשתנו מטה יהודה ומטה שמעון ומטה בנימין שלא הזכיר נשיא בהם, ואולי כי להיותם סמוכים לזכרון נשיא אחד נשיא אחד מובן כי הם נשיאים ומשלשה ואילך הופלג זכרון הנשיאות והוצרך הכתוב לזוכרו בכל אחד:

הנשיאים שבפרשת במדבר ונשוא כבר מתו, ואלו נבחרו תחתם; רק השלשה הראשונים לא היו נשיאים, כי כל שבט היה בוחר נשיאו והקב"ה רצה לתת כבוד לכלב אע"פ שלא היה נשיא, גם בחר בשמואל בן עמיהוד ובאלידד בן כסלון אע"פ שלא היו נשיאים; ואולי שנים אלה היו ידועים ואהובים לכלב, ואולי כלב לא היה מקבל הפקודה הזאת אם לא היה יודע ומכיר את חבריו שיהיו גם הם אנשים צדיקים, כדי שלא יצטרך להיות במריבה עמהם כמו שאירע לו עם המרגלים. ואולי מפני שהיו שלשת האנשים האלה מכירים ואוהבים זה את זה נמשך ששבט יהודה נתן מארצו לשבט שמעון (יהושע י"ט ט') (ד' אדר תרכ"ה).