פירוש על במדבר 36:7

ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה לא חשש הכתוב אלא לתקן העת ההיא כי אם היו בישראל נשים נשואות לשבט אחר והן יורשות נחלה היום או שתירשנה מיום זה ואילך שימות אביהן או אחיהן בלא בנים על כרחנו תסוב נחלתן ממטה אל מטה ומי יוכל לתקן בזמן את אשר עותו כי לא רצתה התורה לצוות שלא יירשו אותן הבן והבעל שלא ראתה לעקור משפט הירושה וכן לא יחוש הכתוב למקרים העתידים לבא כי הבנות שאינן יורשות נחלה יכולות להנשא לכל השבטים ואפשר שתהיינה יורשות נחלה בזמן הבא כי ימותו אחיהן בחיי האב ותעבור נחלת אביהן או קרוביהן להן ועל דעת רבותינו (בבא בתרא קכ) שדרשו דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה בלבד יתכן שלא היו בכל הדור ההוא הבא בארץ בנות יורשות נחלה זולתי בנות צלפחד כי על כן לא דברו וצוה הכתוב שאם ימות אדם מן היום ההוא עד שתחלק הארץ לשבטיהם ותהיה בתו יורשת אותו לא תנשא לשבט אחר שלא יבא האיש ההוא בעת חלוק הארץ לקחת לו נחלה בתוך מטה אחר כי הקפדה להם תהיה יותר גדולה בעת החלוק שלא יתערבו השבטים זה עם זה בנחלה כי אחרי כן כבר נודעה נחלתן ולא יקפידו כל כך ובעבור שלא נודע זמן החלוק הזהיר בכל הדור והשם אשר בידו נפש כל חי אין לו לחוש מכאן ואילך ונכון הוא על דרך הפשט שאין ולא תסוב נחלה טעם כדי שלא תסוב הנחלה אבל הן שתי מצוות צוה ביורשות נחלה שלא תנשאנה רק למטה אביהן וצוה בנשואות כבר ואשר תבא אליהן נחלה אחרי היותן לאיש שלא תסוב הנחלה ממטה למטה אחר אבל יירשו אותן אחיהן וקרוביהן לא בניהן ולא בעליהן והזהיר מתחלה בבנות צלפחד ואחרי כן בכל בת יורשת נחלה ואמר בכל ישראל שלא תסוב נחלה ממטה אל מטה שאף הנשואות או המוזהרות אם יעברו על המצוה יירשו אותן אנשי המטה שיהיו דבוקים וקשורים בנחלת מטה אבותם לא תפרד נחלתם מהם והם לא יפרדו מנחלת אבותם ולא נהג כל זה רק בדור הנוחל את הארץ בעת החלוקה והנה נתן להם עצה בפנויות אשר שאלו ותקן גם בנשואות:

ולא תסוב נחלה. אמרו רבותינו שלא נהג אלא באותו הדור. וכתב הרמב"ן צוה הכתוב שאם ימות אדם מן היום ההוא והלאה עד שתתחלק הארץ ותהיה בתו יורשת אותו שלא תינשא לשבט אחר שלא יבא האיש ההוא בעת חילוק הארץ לקחת לו נחלה בתוך מטה אחר כי יותר יקפידו בעת חילוק הארץ שלא יתערבו השבטים זה בזה בנחלתם אבל לאחר חלוקה כבר נודע' הנחל' ולא יקפידו כ"כ ובעבור שלא נודע זמן החילוק ההוא הזהיר בכל הדור. ונכון הוא על דרך הפשט שאין לפרש ולא תסוב כמו טעם לדבר פי' כדי שלא תסוב אבל הם שתי מצות צוה ביורשת נחלה שלא תנשאנה רק למטה אביהם וצוה בנשואות כבר אשר תבוא אליהן נחל' אחרי היותן לאיש שלא תסוב למטה אחר אבל ירשו אותן אחיהן או קרוביהן לא בניהן ובעליהן והזהיר תחלה בבנות צלפחד ואחר כך בכל בת יורשת נחלה ואמ' בכל ישראל שלא תסוב נחלה ממטה אל מטה אחר שאף הנשואות או המוזהרות אם יעברו ירשו אותן אנשי המטה שלא יפרדו מנחלתן:

ולא תסב נחלה וגו' ממטה אל מטה אחר. מצוה לשעה קודם שינחלו ישראל הארץ. והיו י"ב שבטים למטה כנגד י"ב שבטים של מעלה, כל שבט ושבט בפני עצמו, ואילו היה שבט זה מוכר נחלתו לאחד משאר השבטים היה בזה ערבוב הכחות, אבל בארץ ישראל שהוא כלל כל הכחות לא הקפיד.