פירוש על במדבר 4:40

ויהיו פקודיהם למשפחותם לבית אבותם. האי לבית אבותם מיותר. שהרי כבר כתיב במקרא ל״ח. והרי בקהת ומררי לא כתיב שתי פעמים לבית אבותם. וכן בכל מספר השבטים בפ׳ במדבר. אבל תחלה יש להבין השנוי דכתיב בקהת ובני גרשון למשפחותם ולבית אבותם. משא״כ בכל המקומות דכתיב לבית אבותם. אלא הענין דכבר ידוע משמעות לבית אבותם. דמשפחה של אביו ולא של אמו. וכדאיתא במס׳ ב״ב דק״ט ב׳. אבל זה הפי׳ א״א לפרש אלא בלשון לבית אבותם א״כ הוא ביאור על למשפחותם אבל היכא דכתיב ולבית אבותם. הוא ענין בפ״ע. שנפקדו למשפחות וכל משפחה לבתי אבות. והטעם כי בקהת ובני גרשון היו מבני שלשים עד בן חמשים שנה. פחות לפי ערך שהיה מבן חודש ולמעלה. לפי ערך שהיה בבני מררי. והיינו כמש״כ לעיל ד׳ ג׳ שלא הכל היו ראוים למשא הקודש. מש״ה היה בבני קהת עוד פחות לפי ערך מבני גרשון. מעתה מובן דהראוים ונמנים למשא ג״כ לא הכל היו ראוים לכל כלי קודש. ואינו דומה נושאי הארון הקודש לשארי קודש. וכן לפי ערך כל כלי קודש. תדע שהרי ידוע לשון המדרש בפ׳ קרח שקרח היה מנושאי הארון. מבואר שלא כל בני הקהתי הנמנים היו ראוים לכך. וא״כ היו מתחלקים למשפחות. וכל משפחה לבתי אבות אלו לכלי קודש זו ואלו לזו. וכך היה בבני גרשון. משא״כ במשא מררי. מעתה דמשמעות ולבית אבותם דכתיב בבני גרשון היינו שנתחלקו לבתי אבות. הייתי אומר דמי שהיה מבני קהת ואמו מבני גרשון. ולא הגיע למשא קהת מחמת שלא היה ראוי לזה. מכ״מ הרי יכול להגיע למשא בני גרשון. מש״ה חזר ופירש הכתוב למשפחותם לבית אבותם דווקא משפחת בית אביו ולא בית אמו. משא״כ בקהת לא נצרך לפרש דמי שאמו מבני קהת לא היה נושא במעלת הקודש. שהרי רק בני קהת נבחר לזה ולא פחות ממעלתם: