פירוש על במדבר 5:10

ואיש את קדשיו לו יהיו וגו'. והנה פסוק זה ע"כ אומר דרשוני וחיו. כי לפי פשוטו אינו מובן. אך י"ל בזה ע"פ מאחז"ל בפ' כיצד מברכין. אסור לאדם ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה כו'. וכאלו מעל בהקדש כו'. וכאלו גוזל אביו ואמו כו' ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה. וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. אלא כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה. ולהבין טעם הדברי' למה נשתנה אחר הברכה מקודם הברכ'. אך י"ל דהנה נודע שבכל הנבראים ובכל מיני מאכל יש בהם ניצוצין קדישין. וזהו טעמן של המאכלים וריחן וטובן. וברכות הניצוצות נתרבה הטעם וריח הטוב. והנה הניצה"ק כל היכא דאיתנהו בי גזא דרחמנא איתא והמה הקדש. ולזה אסור לאדם ליהנות מהם והוא כאלו מעל כי אין לך הקדש גדול מזה ואמנם כאשר האדם איש הישראלי מברך על איזה דבר ברכה הראוי לו ע"פ תקנת חז"ל. ומברך אות' בכוונת הלב ובדביקות ואהבת ויראת שמו ית' בזה מעלה הנ"ק למקורן ושורשן הרמה בקודש וממשיך שפע טוב וברכה לכל העולמות. כי ברכה הוא מלשון בריכה בסוד נח"ל הממשיך שפע לכל העולמות. וע"כ זכה אותו המברך בדבר מאכל הזה או המשקה ההוא ונעשה כשלו להיות כי הוא העלה הניצוצין הק' שבו למקורן ושורשן ועי"ז המשיך מלמעלה שפע טוב ביתר שאת. ולזה והארץ נתן לבני אדם. וזהו מרומז כאן בפסוק ואיש את קדשיו היינו הנ"ק שבכל דבר שהעלה אותם למקורן ושורשן לו יהיו המה שייכים אליו והם כשלו ממש ואין בהם מעילה ולא משום גזל. והטעם לדבר לאשר איש אשר יתן לכהן לו יהי'. היינו להש"י הנקרא בסוד כהן כביכול כמבואר בזוה"ק לזאת לו יהיו היינו לאשר נתן שבח והודי' וברכה להש"י ברעותא דלבא. וכנ"ל ולזאת זכה בהן ובקדשיהן וכנ"ל והבן:

שם ואיש את קדשיו לו יהיו כו'. דהנה יש מדרגה שאדם רואה להיות טוב להתקדש תמיד ויש עוד מדרגה שאוהב את הבורא ב"ה וחפצו ורצונו להשלים רצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' נמצא הוא תמיד משפיע כביכול לפניו ית' תענוג וזה ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן שכוונתו ליתן לו ית' שנקרא כהן לו יהיו דידוע [דכתיב] אם צדקת מה תתן לו כו' זה אמר לו יהי' אלא שזה הוא רצונו ית ואם נדקדק שקוד' כתיב לשון רבים אח"כ לשון זכר יהי' י"ל שקאי על הכהן לו יהיה הכהן הוא ית' יהי' עמו ומקיים גזרתו ית' שמו מה שיגזור הוא ויבטל גזירת הבורא ב"ה אם ירצה וזה לו יהי' כמו טפל לו:

ואיש את קדשיו לו יהיה: י"ל בזה ע"ד רמז ונקדים הפסוק מלאתך ודמעך לא תאחר מלאתך היינו ביכורים שנקראי' ראשית והוא מרמז על המוחין לא תאחר לשון זרות שלא יהיה לאחר וזהו ג"כ את קדשיו היינו המוחין שנקרא בשם קודש לו יהיה היינו שיראה שיהיו לו לעצמו ולא ח"ו מסור ביד זר והבן: