פירוש על במדבר 6:26

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. איתא בגמ' (ברכות כ':) וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה, הענין בזה כי באמת אין המאכל מחיה את האדם רק המוצא פי ה' הנמצא בהמאכל. והמבין בשרשו ולא ישגיח על הגוון אז רואה בכזית גם כן את המוצא פי ה', כי אין הפרש בין כזית לככר גדול, ולכן גם השי"ת משלם מדה במדה, כי באמת בעומק לא נמצא שום כעס אצל השי"ת ולישראל מגלה השי"ת את עומק טובו שלא נמצא אצלו שום כעס כי הכעס הוא רק לפנים, וזה הוא מדה במדה שכמו שהגוף של ישראל אף שעוד אינו שבע מ"מ מראה עצמו בטובה כאלו הוא שבע, אחר שהבין במוצא פי ה' שהראה לו השי"ת אורו בפנים שוחקות, ומברך את השי"ת כאלו היה גם גופו שבע, כן לעומת זה השי"ת נושא פנים לישראל שאף שאין כל מעשיהם עוד מבוררים בפעולה, אכן השי"ת דן את הלבבות, וכיון שלבו של ישראל תוכו רצוף אהבה אף שאינו מבורר עוד על הפעולה, מראה לו השי"ת נשיאת פנים ומעיד עליו כאלו נתבררו בכל יכולתם אף על הפעולה, וזהו ישא ה' פניו אליך שיגלה לנו השי"ת את סתרו כי ידבר שלום אל עמו תמיד וזהו וישם לך שלום.

וישם לך שלום איתא בכתבים עשו גימ' שלום ע"ד שאמרתי כבר ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך ופי' רש"י כאן הודה לו על הברכות והיינו יהי לך אותיות כל אשר לך כי זהו כלל הברכה שבירך יצחק ליעקב וכן אמר יעקב כי חנני וכו' יש לי כל ע"ש במקומו וזה י"ל ג"כ כאן וישם לך היינו כל: שלים הוא מספר עשו היינו שיודה על הברכות:

ישא ה' פניו אליך. איתא במדרש ישא ה' פניו אליך בדברים שבינו לבינך ע"כ ויובן בס"ד לפרש ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל דהגם דקי"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא מ"מ שכר מצות דבור אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום יש לנו לקבלו בעו"הז יען כי בשלמא שאר מצות צונו השי"ת לעשות' ע"י שליח הוא מרע"ה ולא שמענו מפיו ית' וקי"ל השוכר שכיר ע"י שליח אינו עובר משום ביומו תתן שכר לא המשלח ולא השליח אבל משא"כ דבור אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום הנה יש בזה משום ביומו תתן שכרו וצריך שיתן הקב"ה שכר זאת בעו"הז עכ"ד ז"ל. וז"ש ישא ה' פניו אליך וא"ת באיזה כח יהיה נושא לך פנים יותר משאר האומות דאם בשביל זכות קיום המצות שאתה מקיים והלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא ואיך תוכל ליהנות מהם בעו"הז לז"א במדרש בדברים שבינו לבינך כלומר הוא בזכות אותם דברים שהיו בינו לבינך דייקא והם דבור אנכי ודבור לא יהיה לך שמפי הגבורה שמענום ולא ע"י אמצעי בנתיים לאפוקי שאר מצות שהיו ע"י מרע"ה ולא היו דבריו ית' בינו לבינינו ממש אלא היה הוא ית' מדבר עם מרע"ה ומרע"ה מדבר עם ישראל ועיין לעיל בפ' כי תשא מה שכתבנו בס"ד בענין בישוב חקירה אחת שיישבנו בס"ד שכל המצות מוכרח שיהיה מצורף בהם קבלת אלהותו ית' שהיא מדבור אנכי ולא יהיה לך וא"כ בזה אתי שפיר הכוונה מה שהשיב הקב"ה למ"הש שהם דקדקו עד כזית ועד כביצה ואיך לא אשא להם פנים דהגם דשכר מצות בהאי עלמא ליכא מ"מ הכוונה הוא ג"כ קאי על מצות קבלת אלהותו המחוברת עמה ובפרט במצות הברכה מוכרח שיש בה קבלת אלהותו ית' להדייא שמברך ואומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכו' וא"כ השכר הזה נמשך להם ממצות קבלת אלהותו ית' המצורפת עם מצות הברכה ולא מעיקר המצוה עצמה: