פירוש על במדבר 7:89

ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארון העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו. ויש לעורר. א׳ באו׳ ובבא משה וגו׳ שהיל״ל ויבוא משה אל אהל מועד וגו׳. ב׳ אומרו לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו אתו ואליו הוא מעוט אחר מעוט ולמה. ועוד אומר מדבר אליו לשון מתפעל כמו שכתב רש״י ז״ל היל״ל מדבר. ג׳ אומ׳ וידבר אליו מיותר. ועוד הערות אחרות יתיישבו כפי דרכינו בס״ד. והנה חז״ל אמרו במדרש רבה (ס״פ י״ד) תני ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם וגו׳ ע״ש לשון המדרש וי״ל א׳ באומרו בישראל לא קם אבל בא״ה קם ח״ו שנאמין זה כפשוטו שהם שוים ח״ו. עוד אחר שיש הפרש בין נבואת בלעם לנבואת משה כדברי בעל המאמר ג׳ דברים ביד משה וגו׳ א״כ אינו כמותו ואיך יאמר אבל באומות העולם קם כמותו. עוד אומרו ג׳ דברים ביד משה וגו׳ א׳ שהיה מדבר אתו כשהוא עומד וגו׳. ב׳ שמשה מדבר עמו פה אל פה. מה הכונה אם נאמר שהיה רואה ומדבר עמו כמדבר אל רעהו פה אל פה הנה בג׳ דברים שהיו ביד בלעם הוא שמשה לא היה יודע מי מדבר עמו א״כ איך אמר שהיה מדבר עמו פה אל פה ופנים אל פנים. עוד מה בין פה אל פה לפנים אל פנים. ועוד איך משה לא היה יודע מתי הקב״ה מדבר עמו ובלעם ידע זה. ועוד איך בלעם ידבר עמו בכל שעה שירצה ומשה לא. ועוד מהיכן דרשו זה הכתוב. אמנם מה שנראה לי בזה הוא שחכמים ז״ל גילו לנו שמשה ע״ה השיג במעלות השכל המעלה היותר עליונה שא״א שיגיע אליה שום נביא שהשכל יש בו מדריגות והם מדריגות הנביאים. אמנם המדריגה העליונה השיגו אליה מרע״ה והיא הנק׳ אספקלריא המאירה וג״כ יש מדריגות בדמיון שהם מצד הטומאה והם מדריגות הקוסמים והנה המדרגה העליונה שבמדריגות הדמיון השיגה בלעם הרשע מה שא״א להשיגה שום קוסם באופן כמו שמרע״ה השיג המדריגה העליונה במעלות השכל כנזכר כך בלעם השיג המדריגה העליונה במעלות הדמיון וז״א ז״ל אבל באומות העולם קם. ואמר ג׳ מדות היו ביד משה מה שלא היו ביד בלעם שבזה תבחין מדריגת משה שאינה כמדריגת בלעם וזה אחר שמדריגת משה היתה כפי השכל לזה היה מדבר עמו והוא עומד לפי שחומר מרע״ה היה שוה המזג והיה נשמע אל החומר ולזה לא היה מתפעל חומרו בעת הנבואה. אמנם בלעם אחר שהיתה מעלתו כפי הדמיון כנזכר וחומרו היה מעיק שהמדמה יצייר דברים מבהלים ומפחדים בעת ההשגה ולזה היה נופל על פניו ארצה. וג״כ המדה הב׳ שהיתה ביד משה היא שהיה מדבר עמו פה אל פה ר״ל שאחר שהשגתו כפי השכל לזה לא היה אמצעי בידו ובין האל ית׳ אלא פה אל פה אדבר בו. אמנם בלעם שהיה באמצעות הדמיון לזה לא היה שומע אמרי אל אלא ע״י אמצעי שהוא השכל וכיוצא. המדה הג׳ שהיתה ביד משה שהיה מדבר עמו פנים אל פנים ר״ל שאחר שהשגת מרע״ה היתה כפי השכל בשלם שבפנים כנזכר לזה היה משיג עצמות המושג בלי שיחקה לו המושג במשלים וחידות שזהו מפועל הדמיון ולזה בלעם שהיתה השגתו על ידי הדמיון היתה כמשלים וי״א וישא משלו וגו׳. עוד ביאר ג׳ מדות הנמצאים ביד בלעם ולא היו ביד מרע״ה. א׳ משה לא היה יודע מי דבר עמו ר״ל אחר שהשגתו היתה כפי השכל הנה השכל לא יחקה צורה כלל באל ית׳ אמנם ישמע הקול הנברא לבד בלי תמונה מושגת לחוש כלל אלא השגה מופשטת לבד. אמנם בלעם באמצעות הדמיון היה מחקה צורות חוץ לנפש. ולזה משה לא היה יודע מי דבר עמו אמנם בלעם היה יודע מי דבר עמו והביא הראיה מאומרו נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה ר״ל שהיה מתחקה בדמיון צורה והיה רואה והיא נקראת מחזה שדי. והמדה הי׳ שהיתה ביד בלעם הוא שמשה לא היה יודע מה הקב״ה מדבר עמו. ובלעם היה יודע מה הקב״ה מדבר עמו. והענין אחר שהשגתו היתה כפי המדרגה העליונה שהדמיון כנזכר. הנה נודע שמי שדמיונו חזק יוכל להשיג הרבה עתידות כמו שזכר הרב המורה בח״ב פ׳ ל״ב. וז״ל ותמצא מבני אדם מי שדמיונו ומשערו חזק מאוד ונבון עד שאפשר שכל אשר ידמה היותו יהיה כמו שידמה או יהיה מקצתו וסבות זה רבות מעניינים רבים קודמים ומתאחרים והווים אלא שמכח זה המשער יעבור השכל אל ההקדמות ההם כלם ויוליד מהם בזמן מועט עד שיחשוב שזה בלא זמן ובזה הכח יגידו קצת בני אדם עתידות עצומות עכ״ל. ולזה בלעם בחוזק דמיונו שהוא בתכלית החוזק כנזכר היה משער מתי האל ית׳ מדבר עמו. וזאת הידיעה היא לו מעצמו והשערתו לא בכח אלהי. ולגלות זה אמרו משלו משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שולחנו כך היה בלעם יודע מה הקב״ה מדבר עמו. וכל זה להגיד שזאת הידיעה אינה לו מהאל ית׳ כי אם מהשערת דמיונו כמו הטבח הנזכר. אמנם משה אחר שלא היה נבואתו כפי הדמיון כלל כנזכר לזה לא היה משיג זה. והמדה הג׳ שהיתה ביד בלעם היא שהיה מדבר עמו בכל שעה שירצה. והענין כמו שאמרנו שבכל עת שירצה ויתבודד בדמיונו החזק ובמשערו החזק הנה ישיג מבוקשו וזה בכל עת שירצה ובא ר׳ שמעון ואמר אף משה היה מתנבא בכל עת שירצה וגו׳ שבכל שעה היה מוכן לנבואה ולא יעיקהו חומרו. וכל זה יתבאר מן הפסוק ודקדקו הפסוק שהיל״ל ויבא משה אל אהל מועד וגו׳ מאי ובבוא לזה דרשו שהיה מתנבא מעומד ר״ל דרך ביאתו מעומד וג״כ אומרו לדבר אתו ר״ל שהיה פה אל פה בלא אמצעי והיינו לדבר אתו. וישמע את הקול מדבר אליו היינו פנים אל פנים שלא במשל אלא ע״י קול מפורש ולא היה מחקה לו משל כמו מקל שקד וסיר נפוח וכיוצא. וג״כ אומרו וישמע את הקול כלומר שלא היה יודע מי שמדבר עמו אלא קול מופשט לבד ולא מחזה שדי ולא צורה כלל. וזהו ג״כ מדבר אליו לשון מתפעל שלא היה יודע מהיכן יוצא הקול ומי מדבר עמו. וג״כ ובבא משה אל אהל מועד וישמע וגו׳ היל״ל אמנם אומרו ובבא משה אל אהל מועד לדבר משמע שלא היה שומע ויודע מה שמדבר עמו כי אם אחר בואו לאהל מועד ואח״כ וישמע את הקול מדבר אליו. וג״כ משמע שלא היה יודע מה שמדבר עמו והיינו אומרו ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו ר״ל אתר שהיה נכנס לאהל מועד כדי שידבר אתו אח״כ היה יודע מה שמדבר עמו וזהו וישמע את הקול מדבר אליו אח״כ ולא קודם:

ובבא משה אל אהל מועד ידבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים וידבר אליו. כבר ידעת סוד נבואת משה רבינו ע"ה ועל כן האריך הכתוב מעל הכפורת אשר על ארון העדות וכו' כי הכפורת רומז למדת רחמים והוא על ארון העדות וכבר ביארנו זה. מבין שני הכרובים וידבר אליו כתב הרב ז"ל נכפל וידבר אליו להגיד מה שאמרו שהיה הקול בא מן השמים אל מעל הכפורת ומשם מדבר עמו כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים כדרך ודבריו שמעת מתוך האש ועל כן היו שניהם זהב. וכן אמר הכתוב ונועדתי לך שם. לדבר אליך שם. ונקדש בכבודי כי יהיה שם בית מועד לדיבור עכ"ד. וכבר הודעתיך דעת הרב ז"ל בכרובים בפרשת תרומה ומשם תבין כוונתו:

3267 / (דברים לג,ג) / מדברתיך
טי"ש פורפרלידורי"ש / tes porparledures / דיבוריך (עם עצמך)
רש"י רוצה כאן להסביר את צורת ההתפעל שביסוד המלה "מדברות" (עם דגש חזק בדל"ת כמו "מדבר", במדבר ז,פט): ה' מדבר עם עצמו והנביא שומע, כי אין זה לפי כבודו לדבר אל אדם, והקידומת por” מזוהה אצל רש"י עם ההתפעל.