פירוש על במדבר 9:15

וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן וגו'. בזה הפרשה יוכל האדם לכלכל בה כל ימי חייו, כי כל גופי תורה תלויים בה, כי ענין נסיעת ישראל במדבר ממסע למסע, הוא שיצאו חוץ לגבולם למקומות השוממים והשובבים להכניע כל הכוחות השובבים הנקראים נחש שרף ועקרב וצמאון, ולהוציא משם הקדושה, וכן האדם בנפשו יש לו כוחות שובבים שרוצים להחטיאו והם מעלמין דאתחרבו, וצריך האדם להכניסם להקדושה, וזה נקרא נסיעה. וחניה נקרא שיש עתים שרצון השי"ת הוא שלא יתפשטו ישראל חוץ לגבולם רק יצמצמו עצמם בכל מיני צמצומים כענין הכבד ושב בביתך (מלכים ב י״ד:י׳) ומזה החניה היה כל הסבלנות שסבלו ישראל ולכן כתיב כסה הענן את המשכן, משכן נקרא נקודת העומק שבלב ישראל וכיסה הענן את המשכן היינו שלא יתפשט האדם להכניס קדושה מחוץ לגבולו, ולכן היו מוכרחים לסבול ההסתרה יום או יומים או חדש או שנה, כפי רצון השי"ת, ולכן כתיב ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר. היינו שהשי"ת מנהג בהנהגה בהדרגה כמו שברא יום ולילה אז האדם הוא בנייחא, כמו שכתיב ונעלה הענן בבקר ונסעו, שהאדם הוא בנייחא שלא יאריך ההסתר רק שצריך להיות מעט הסתר כדי שיהיה התגלות אורה וזהו הנהגה בהדרגה, וכן היה לפעמים נסתר יותר עד שהיה ברצון השי"ת שיהיה רשאים ליסע לקנות חדשות, וכדאיתא במדרש (רבה נשא פ"ז,ח') שכל הגדרים וקידוש מחנות היה רק בשעת חניה, אבל משהגללו הפרכת הותרו זבים ומצורעים לכנוס למחנה, וזה שכתיב ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ואיתא במדרש (רבה שמות פ"א,מ"א) כל מקום שנאמר ימים רבים הם של צער ואז נאמר ושמרו בני ישראל את משמרת ה' היינו שהיה צריכין לשמור בכח שלא ידחקו את הקץ ואת השעה ובשביל זה יושיע לנו השי"ת.

המשכן לאהל העדת. הַמִּשְׁכָּן הֶעָשׂוּי לִהְיוֹת אֹהֶל לְלוּחוֹת הָעֵדוּת:

וביום הקים את המשכן עתה יחזור לספר בעניני הנסיעה והמצות שנצטוו בה כגון החצוצרות שנצטוה בהן עכשיו להיותן למקרא העדה ולמסע את המחנות וטעם כסה הענן את המשכן לאהל העדות להגיד שלא היה הענן מכסה אלא אהל העדות לא חצר המשכן: