פירוש על במדבר לב:11

לא מלאו. קל הלמ"ד והוא מהבנין הכבד מלא קרנך שמן לא השלימו מה שהתחילו:

כי לא מלאו אחרי. ובמקרא הסמוך כתיב בלשון אחר כי מלאו אחרי ה׳. ולא אחרי. ובשני הכתובים הללו כתי׳ מלאו בלי דגש בלמ״ד. ולא כן בפ׳ שלח כתיב ועבדי כלב וגו׳ וימלא אחרי. בא הלמד בדגש וכמשפט בנין החזק. ואין דבר ריק בתורה. ומתחלה יש לבאר משמעות מלוי אחרי ה׳. והענין כמו שאמר יעקב אבינו האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. ופליגי ברבה ר״י ור״ל ח״א כנשיא שהוא מהלך והזקנים לפניו. וחד א׳ כרועה שהוא מהלך וצאנו לפניו. מ״ד כנשיא הוא צריך לכבודנו. ומ״ד כרועה אנחנו צריכים לכבודו. פי׳ למ״ד כנשיא פי׳ אשר התהלכו אבותי לפניו לפרסם אלהותו ולמלא כבודו בארץ. שזהו תכלית הרצון. והמשל לנשיא. דבמה שהזקנים הולכים לפני נשיא הכל רואים ומתבוננים שהוא נשיא עליהם. ומ״ד כרועה פי׳ אשר התהלכו אבותי לפניו. להתפרנס בהשגחתו ולא בטבע והשגחת שר ומזל. וכונה זו עצמה ישנה בלשון להתהלך אחרי ה׳. אם להגדיל כבודו. ה״ז כנשיא שהולך בראש והזקנים אחריו [והוא לפי מנהג המקום והזמן אם יהי׳ הנשיא הולך בראש. או להיפך. וכבר מצינו כיב״ז שנוי׳ בהלכות ד״א כמו דתני׳ במס׳ ד״א דנשיא נכנס לבה״מ ראשון ויוצא אחרון. ויש לזה רמז בפסוק יחזקאל מ״ו. והנשיא בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו. וכהיום ידוע הד״א לעולם הנשיא ראשון. וכן בזה בימי יעקב אבינו הי׳ דרך הכבוד שהזקנים הולכים לפני הנשיא. ובימי משה רבינו היה להיפך כמבואר בפ׳ קרח וילכו אחריו זקני ישראל]. וכן להיפך שיהא מושגח ממנו ית׳ שייך הלשון להלוך אחרי ה׳ כמו והענן הולך לפניהם. מעתה נבין שנוי הפסוקים דחטא אותו הדור הי׳ גדול באשר לא רצו להלוך אחרי השגחתו. כמי שפירשנו בפ׳ שלח. וע״ז מתפרש כי לא מלאו אחרי לא מלאו כוונת ורצון ה׳ להלוך אחר השגחתו. להיפך כלב ויהושע. ל״מ שרצו להלוך אחריו. אלא גם מלאו אחרי ה׳. היינו פרסמו לרבים להלוך אחרי ה׳. וכי טוב הוא כן. כמו שאמרו שם טובה הארץ מאד מאד. ופירשנו שטובתה היא במה שא״א להיות בא״י אם לא בהשגחתו ית״ש וזהו לטובה גדולה יעוין שם. וא״כ משמעות כי מלאו אחרי ה׳. לפרסם לרבים להלוך אחרי ה׳. מש״ה כתיב בל״א. דמשמעו שהם אמרו כך. שיש לילך אחרי ה׳. והנה שם בפסוק ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי. אין הכונה לענין פרסום השגחתו ית״ש דבזה לא הי׳ כלב מיוחד יותר מיהושע. אלא מה שהי׳ מהלך עד חברון בלי פחד לראות את בני הענק. ומשום שהכניס עצמו תחת השגחתו ית״ש כמו שפירשנו שם. והיינו וימלא אחרי היינו הוא בפ״ע. ומש״ה בא הלמד בדגש וכמשפט בנין החזק. באשר הכניס עצמו בכוון במקום שאינו בטוח כדי להיות נסמך על השגחתו: