פירוש על במדבר לב:39

ויורש. כְּתַרְגּוּמוֹ "וְתָרִיךְ", שֶׁתֵּבַת ריש מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁתֵּי מַחֲלָקוֹת, לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה וּלְשׁוֹן הוֹרָשָׁה שֶׁהוּא טֵרוּד וְתֵרוּךְ:

וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה. רוצ' לומ' שלכדו קצת עיר הגלעד וידמה שזה היה בעת מלחמות עוג כי כבר כתוב שם ויירשו את ארצו וכן היה אז כבישת יאיר את הוותיהם וכבישת נובח קנת ובנותיה ולזה הסכים משה מפי הגבורה שתחיינה אלו לאשר כבשום בחלק נחלתם. והנה זכר זה הכתו' במכיר בן מנשה קצר מפני זה הבאור בנבח כי סמך על באור מה שנזכר מזה למכיר בן מנשה ולולי היות אלו לנחלה ללוכדיהם לא קרא יאיר לאלו המקומות חוות יאיר ולא קרא נבח המקום נבח בשמו והוא אפשר גם כן אחר שהגיעה להן נחלתן בהר הגלעד מעבר לירדן מזרחה כבשו אלו המקומת סביב נחלתם כמו שמצאנו בספור יהושע שאמר יהושע לבני יוסף אם עם רב אתה עלה לך היערה בראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אין לך הר אפרים למדנו מזה שמה שיכבשו סביב נחלתם הוא שלהם וכל שכן בזה המקום שכבר הגיע בכללות מה שמעבר הירדן מזרחה לשני השבטים וחצי השבט והנה בכאן נשלם מה שצריך לבאר בזאת הפרשה.