פירוש על בראשית 10:21

ולשם יולד גם הוא גו' הנה לכאורה יפלא מאוד לשון גם הוא כאילו ח"ו תולדותיו של שם הצדיק הם טפלים להתולדות של חם ויפת שהם המה העיקר. והלא ידוע מתוה"ק שכל עיקר בריאת העולמות וכל הנבראים אשר בהם לא היה רק עבור שם הצדיק ותולדותיו. כיוצא בו. צדיקים כמוהו. ומה גם השתלשלות הקדושה הנפלאה שיצא ממנו היינו אברהם ידיד ה' וזרעיו הק' שהם המה באמת קיום כל העולמות וכל אשר בהם. ואיך יתכן לומר עליהם גם הוא שמשמעותו לשון טפל להקודם לו גם צריך לדעת ולהבין לשון אבי כל בני עבר והוא אך למותר לכאורה גם צריך לדעת למה מייחסו כאן אחר אחיו באמרו אחי יפת הגדול. אכן בהעיר לב ושום שכל י"ל דהנה יש שני מיני הולדות א' הולדה הגשמי מעשה החומר. ועוד ישנו הולדת רוחני אשר הצדיקים מולידים בעולמות העליונים הקדושים יחוד וקישור והשפעת שפע רב וכל חידו ע"י טהרת וקדושת מחשבתם בעת הזיווג והולדה זו הוא בחי' נסתר שהיא הולדת השפעה רבה לכל העולמות כולם על ידי טהרתם וקדושתם בעת ההוא. והנה חם ויפת הולידו תולדות גשמיות לבד מעשי חומר וגויות אבל ולשם יולד גם הוא ר"ל הוא נקרא עולם הנסתר עלמא סתימאה דעתיקא קדישח סתימא דכולא. והיינו ע"י טהרתו וקדושתו וזכות מחשבתו בעת ההוא הוליד ג"כ יחוד וקישור והשפעה רבה לכל העולמות עליונים ותחתונים. ומפרש והולך אבי כל בני עבר ר"ל הוא אב לכל העברים שצריכים לעשות כן בעת זיווגם לזכך ולטהר רעיוניהם ולייחד ולקשר כנ"ל. אחי לשון דביקות וחיבור יפת הגדול. יפת הוא ר"ת תפארת ישראל. הגדול הוא סוד גדולה וחסד והמשכיל יבין כ"ז:

ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול והנה הפסוק הזה כולו מקשה תיבת גם הוא אין לו שחר כלל והסימן אבי כל בני עבר הוא מיותר לכאורה כי אין בו תועלת גם אחי יפת הגדול אינו מובן כפשוטו אם רוצה ליחסו יותר היה ראוי ליחסו אחר נח אביו שכתוב אצלו מפורש שהיה צדיק תמים: אבל יש לומר שהתורה מרמזת לנו והאירה בטעם דבריה הקדושים ענין גדול דהנה הצדיק נקרא מי שכל מעשיו לשם שמים וצריך להבין תיבת לשם שמים ופירושו והענין היא דידוע דזה כל מגמתינו בתפלתינו ובתורתינו כל ימינו לאקמא שכינתא מעפרא כביכול ולייחד קוב"ה ושכינתי' כמו שאנו אומרים קודם עשיית כל מצו' לשם יחוד וכו' וזהו לשם שמים היינו שהשתדלות פעולתו הם רק לשם היינו השכינ' הנקראת שה כידוע ושמים הוא הקב"ה והיינו לייחד קוב"ה ושכינתי' והוא הנקרא צדיק שהוא בחינת יסוד ע"ש שמייחד תמיד בפעולותיו ומעורר השפעת השפע בעולם וכשזוכ' האדם לזה שכל מעשיו הם רק לאקמא שכינתא ולייחדה בבעל' בא לו תועלת מיחודים שהוא מייחד לאור נשמתו מהשפע הקדוש הנשפע מאור היחוד כביכול ונעש' כברי' חדש' וכקטן שנולד שנתוסף לו אור חדש בנשמתו מה שלא היה לו מכבר גם כשהוא מעלה השכינ' כביכול ממילא נתעלו כל המדריגות התחתונית ונצוצין קדישין עם השכינה כביכול שנדבקים עמה כידוע נמצא הוא נעש' מעבר לכל אותן נשמות ונ"ק שצרכים תיקון שע"י יהיה להם תיקון ועליה והוא אב לכולם והם נקראי' תולדותיו וזה י"ל כל הענין מרומז כאן בפסוק ולשם היינו מי שכל מעשיו הם רק לשם היינו לתועלת השכינה כביכול הנקרא' שם היינו לייחדה בבעלה כביכול אז יולד גם הוא ובתורה לא כתיב נקודת ואפשר לומר יולד שפירוש' שנמשך גם לו תועלת והיינו שנעשה כבריה חדש' וכקטן שנולד מחמת התחדשות אור נשמתו שבא לו אור חדש מהשפע הקדוש הנשפע ע"י יחודו כנ"ל אבי כל בני עבר היינו גם שהצדיק ההוא נעשה אב לכל הנשמות ונצוצי קדושות שנפלו לקליפות ר"ל ונתעלו כולם ע"י ונקראו כולם תולדותיו שע"י יש להם תיקון וזה כל בני עבר שהם לו כבנים שע"י עוברים לשרשו והוא נעשה מעבר לאותן הנשמות גם אחי יפת הגדול כידוע יסוד ותפארת הם תרין ווין תרין רעין דלא מתפרשין יסוד היא ואו זעירא ותפארת הוא ואו רבתא וזש"ה שהצדיק ההוא שהוא בחי' יסוד נעשה אח ליפת היינו תפאר' הגדול שהוא ואו רבתא והיינו שנעשה יחוד יסוד ותפארת והבן כל זה כי יש בו דברים נסתרים: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים: י"ל בזה ע"ד הלצה וגם כל הענין מקודם ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה נשרפה לשריפה ונעשה לנו שם הנה התורה מרמזת בכאן על כת שקרנים ומתדמים לשלומי אמוני ישראל ולבסוף אין להם קיום והם כלים מאליהם כי שקרא לא קאי והוא מרומז בפסוק כי בתחלה ויהי כל הארץ שפה אחת היינו דבוקים בשכינה גימ' שפה ודברים אחדים היינו מחמת שהיו דבוקים בה' היה בניהם אחדות גדול ולא היו מדברים אחת בפה ואחת בלב רק הפה והלב היה אחד אבל ויהי בנסע' מקדם היינו מקדמונו של עול' כמאמר רז"ל וימצאו בקעה וכו' היינו שתעו ונפלו בבור עמוק וחושך ועוד להם שמראים עצמם כצדיקים והוא שאמרו ונלבנה לבנים היינו נלבוש בגדי לבנים כדמיון הצדיקי' הטהורי' ונשרפה לשריפ' להכות כף אל כף בהתלהבות והכל הוא כדי לעשות לנו שם כפשוטו ונבנה לנו עיר לכבוש עיירות תחת ידם וסופם ותהי להם הלבינה לאבן היינו בגדי לבינים שהיו לובשים היה להם לאבן נגף ולמכשול והחומר ר"ת חכם מופלא ורב רבנן שהיו מחזיקים ומראי' בעצמם היה לחומר כפשוטו לטבוע וליפול בתוכו ויפץ ה' אות' משם כי שם בלל היינו בעו"הר נתעורר על ידם. קטטה ומריבה ושנאת חנם ינבלל שפתם שאין אחד יודע מה שהשני מדבר והבן:

אבי כל בני עבר. הַנָּהָר הָיָה שֵׁם: