מי השלוח
ויהיו ימי תרח. פירש"י שלא יאמרו הבריות לא קיים אברהם אבינו כיבוד אב ואם, ואיתא במדרש (בראשית רבה פרשה ל"ט,ז') אמר הקב"ה לאברהם אבינו לך אני פוטרך מכיבוד אב. הענין בזה כי עם נח כרת ה' ג"כ ברית, אך כריתת ברית עם נח לא היה בדרך שכרת עם אאע"ה, כי עם נח כרת הש"י ג"כ ברית כדרך ארץ כמו שנתבאר וכמו שנאמר והקימותי את בריתי אתכם ולא יכרת, כי אחר היראה מהמבול קבל עליו שלא יתפשט עצמו כנ"ל, וגם הש"י הסכים שלא ישחית את העולם, ונח התחיל לעסוק בדרך ארץ כי היה חכם גדול בכל מיני חכמות שבעולם אך עדיין לא בא לכלל ד"ת. והכריתת ברית שהיה עם אאע"ה היה בד"ת והוא לא היה צריך לעסוק בדרך ארץ, כי ד"א קדמה לתורה. ולכן לא היה צריך לקיים כיבוד אב. כי מי שעוסק בד"ת אין צריך לעיין על ד"א כי הד"א מתגולל עמו בכל הענינים אף שלא מדעתו. ע"כ נאמר וימת תרח בחרן והרשעים אף בחייהם וכו'.
חנוכת התורה
ברש"י על הפסוק וימת תרח בחרן הנו"ן הפוכה לומר וכו'. ויש לדקדק למה לא רמז זאת מיד בלידת אברהם. ועוד למה נרמז זאת באות הנו"ן דוקא שהוא סוף האותיות של חרן ולא בחי"ת שהוא אות הראשון של חרן. ויש לומר עוד פירוש על הנו"ן הפוכה. על פי מה דאיתא במדרש וגם ברש"י למה נאמר פרשת לך לך אחר מיתת תרח הא עדיין חי היה רק משום דהיה רשע ולא היה מחויב לישאר אצלו ולכבדו רק מפני הבריות שלא יאמרו אברהם עבר על מצות כיבוד אב לכך היפך הסדר והקדים מיתת תרח וכו'. והנה איתא במסכת שבת והובא גם כן ברש"י בפרשת בהעלותך בפסוק ויהי בנסוע הנו"ן הפוכה לומר שאין זה מקומה וכו' עיין שם. אם כן יש לומר דכאן גם כן נכתב נו"ן הפוכה לומר שאין כאן מקומה דהא באמת מת תרח אחר יציאת אברהם כנזכר לעיל. אך עדיין צריכין לתת טעם למה נרמז זאת כאן ובפסוק ויהי בנסוע דוקא בנו"ן. יש לומר על פי מה דאיתא במדרש פרשת בא ובילקוט רמז תשס"ח דכל האותיות יש להם בת זוג א"ט ב"ח וכו' רק הה"א והנו"ן אין להם בת זוג עיין שם. לכן נעשו הסימנים באות שאין לו בת זוג וחיבור לומר שאין לו חיבור לכאן ואין זה מקומו. אבל עדיין קשה למה דוקא בנו"ן ולא בה"א. יש לומר דאיתא במדרש נו"ן עתידה להיות לה בת זוג. וגם איתא במדרש עתידים כל הפרשיות שיוקבעו במקומן משום הכי בא הנו"ן לרמז זאת:
רש"י
וימת תרח בחרן. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אַבְרָם מֵחָרָן וּבָא לְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהָיָה שָׁם יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה; שֶׁהֲרֵי כָתוּב וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן וְתֶרַח בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה כְּשֶׁנּוֹלַד אַבְרָם, הֲרֵי קמ"ה לְתֶרַח; כְּשֶׁיָּצָא אַבְרָם מֵחָרָן עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ מִשְּׁנוֹתָיו הַרְבֵּה, וְלָמָּה הִקְדִּים הַכָּתוּב מִיתָתוֹ שֶׁל תֶּרַח לִיצִיאָתוֹ שֶׁל אַבְרָם? שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר מְפֻרְסָם לַכֹּל וְיֹאמְרוּ לֹא קִיֵּם אַבְרָם אֶת כְּבוֹד אָבִיו, שֶׁהִנִּיחוֹ זָקֵן וְהָלַךְ לוֹ, לְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב מֵת, שֶׁהָרְשָׁעִים אַף בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, וְהַצַּדִּיקִים אַף בְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי (שְׁמוּאֵל ב' כ"ג):