רש"י
לא תקרא את שמה שרי. דְּמַשְׁמַע שָׂרַי, לִי וְלֹא לְאַחֵרִים, כי שרה סְתָם שְׁמָהּ, שֶׁתְּהֵא שָׂרָה עַל כֹּל (ברכות י"ג):
כלי יקר
לא תקרא שמה שרי. לפי שכל יו״ד תואר לזכר, ומצינו לשון זה בזכר שנאמר (שופטים ה טו) ושרי ביששכר. לפי שהיתה עקרה כזכרים לא יולדים, ועכשיו ניתן לה ה״א במקום יו״ד כי כל ה״א תואר לנקבה להורות שמעתה תהיה נקיבה יולדת, וכדי שלא יהיה ליו״ד תרעומת לומר שנעקר מן התורה חצי מספרה. על כן הוסיף ה״א לאברהם להשליטו על כל המון גוים ועל ה' ראשי אברים. ולדעת חכמי הקבלה יש בה״א כח התולדה כמ״ש (בראשית מז כג) הא לכם זרע, וכמו שאמר (שם ל ב) התחת אלהים אנכי וגו'. וזהו טעם לשני ההי״ן של בלהה. על כן נתנו כאן שני ההי״ן אחת לאברהם ואחת לשרה. ונלקחה הי' מן שרה לאברהם, להורות שזכות של שרה גרם להם לתולדה זו, כמו שאמר ואבנה גם אנכי ממנה (שם ל ג) בזכות שהכניסה צרתה לביתה. וא״כ זכותה של שרה גרם לאברהם שיוליד. ד״א לכך ניתן להם הה״א כי בה״א ברא ה' את העולם ולא לתוהו בראה כי אם לשבת יצרה על כן תהיה הה״א סבה לתולדותם לצורך יישוב העולם. ויכול להיות שמה שנאמר ואגדלה שמך בתוספת ה״א רמז שיוסיף ה״א על שמו, ובסיבה זו אעשך לגוי גדול.
רד"ק
לא תקרא את שמה שרי, כי האיש הוא הקורא לאשתו בשמה ולא האשה לאישה, אלא דרך כבוד בלשון אדנות קוראה לו לא בשמו, כי כל מי שיש לו מעלה על אחר אין ראוי לאשר למטה הימנו לקרוא בשמו, כמו אביו או רבו או אדניו, וכן אמר על ירבעם זה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה אשר בנה את המלוא (מלכים א' י"א כ"ז) קרא אותו מורד במלך לפי שקרא שלמה בשמו, ואמר שלמה בנה ולא אמר אדני המלך. וכן ארז"ל (סנהדרין ק"ט) הקורא לרבו בשמו גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ונן האשה לבעלה כי אדניה הוא כמו שאמר והוא ימשול בך, וכן אמרה שרה ואדני זקן ולא אמרה ואברהם זקן, ואברהם אמר "ואם שרה" וכן אמר הכתוב דרך ספור (שופטים י"ט) פתח בית האיש אשר אדניה שם, לפיכך אמר לאברהם לא תקרא את שמה שרי ולא אמר כן לשרה על אברהם אלא אמר, ולא יקרא, ר"ל בפי האנשים הקוראים בשמו. וארז"ל (ב"ר ע"ח) כי הקורא לשרה שרי אינו עובר בלאו ועשה, כי אברהם הוא שנצטוה עליה ולא אחר, שנאמר לא תקרא.