אוהב ישראל
אלה תולדות יצחק בן אברהם גו'. הנה הגם לפי ראות עינינו בתוה"ק ובדחז"ל ובספרי חכמי האמת דמדת אברהם הוא אהבה וחסד שהיה מדתו תמיד לקרב כל בני האדם לעבודת הש"י ולגמול חסד עם כאו"א בגופו ובממונו. והיה מרכבה לימין. ובזה פתח שער החסד העליון בעולם. וביצחק אבינו מצינו שמדתו היתה פחד וגבורה היינו להודיע ולפרסם בעולם אלהותו ית' וית' ע"י שיש דין ויש דיין ולירא ולפחוד מפניו ית' שלא יענש ח"ו כי אינו נושא פנים לשום אדם בעולם קטן וגדול שם הוא לשלם לו כמפעלו ומעלליו וכמו שמצינו בתוה"ק שיצחק אבינו ע"ה לא חלק כבוד אף להמלכות שאמר לאבימלך ומשנהו מדוע באתם אלי. שלכאורה אינו מדרך המוסר לדבר עם המלך דברים כאלו. אך כ"ז היה מפני שמדתו היתה הפחד וגבורה החזקה. אבל באמת תולדותיו של יצחק ושורשו הם חסדים גדולים אך שאורות החסדים הללו המה גנוזים ומכוסים ונעלמים במדה זו השמאלית. וההתגלות ממדה זו הוא רק דינין וגבורות וזשה"כ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל במדת יראה שהיא בחי' צפון לצד שמאל במדה זו עצמה צפון וגנוז וטמון רב טוב וחסד. ובזה תבין מה שאנו רואין שהזהב הוא חשוב בעולם יותר מכסף הגם שהכסף הוא בחי' חסד. וגוונו מורה לזה שהוא לבן. וזהב שהוא בחי' דין נוטה לאדמומית אע"כ וודאי שבתוך בחי' הזהב נעלם וגנוז חסדים טובים ויקרים ונפלאים ואורות גדולים. אך חיצונית הזהב הם בחי' הסיגים הנק' היתוכא דדהבא. והנה כעת אנחנו בגלות ואין בנו כח לינק ממדה זו ולהמשיך השפע מהאורות והחסדים טובים הצפונים וגנוזים בה מחמת שכעת הוא שליטת החיצונים והתפשטות מדת השמאלית גוברת בעולם ח"ו ולכן צריכין אנחנו להמשיך החיות ושפע הקודש רק מן הימין הפשוט ומחסדי אברהם המגולי' עד ביאת משיח צדקינו בב"א. ואז יסלק הבורא ית' כל החיצוניות והקליפות מכל העולמות ונגלה כבוד הש"י ויתגלו פנימיות האורות מכל המדות ויתגבר ויתנוצץ האור בעולם וימתקו כל הדינין והגבורות ויתאחדו כל המדות. אך לע"ע אין בכוחינו להמשיך כל צרכינו ממדה זו. כמו שפירש"י ז"ל ע"פ ויתן אותם כו' להאיר על הארץ שזה האור הנזכר ה"פ במעב"ר גנזו הקב"ה לצדיקים לע"ל ואף זה האור הנמצא בעולם הוא ג"כ ברקיע השני כדי שיוכלו הנבראי' לקבל ממנו ולהנות מזה האור עד עת הגאול' שיסי' החשך ויוצי' הקב"ה חמ' מנרתיק'. אבל באמת גם במדת הגבורה כמוס ונכלל שורש החסדים והימין שהוא מדתו של אאע"ה הוא חסד נכלל בשמאל וכנ"ל. וזש"ה ואלה תולדות יצחק. ר"ל התולדות וכח הכמוס במדת יצחק כמו בן שמושרש בהטיפה הבאה מהמוח של האב הוא באמת אברהם מדת החסד. וז"ש בן אברהם וכח האב נכלל בכח הבן והבן. ועפ"ז יבואר דברי הכתוב ויבואו עבדי יצחק גו' הבאר אשר חפרו גו'. דהנה הבורא ית' הטביע בהכנ"י בכלל ובפרט בכאו"א מישראל שיהא בו מעין נובע מים חיים נביעו חכמה בינה ודעת ותורה וחכמות אלהות ושאר מידות העליונים. אך שהמעיין הוא סתום מעפריות החומר וחשכות הגשמית הסותם המעיין ההוא ומעכב נביעתו. וצריך כ"א לחפור הבאר ההוא ולהסיר משם כל הדברים המעכבים ומונעים הנביעו. ויש צדיק אשר הש"י מתנהג עמו בחסדים מגולים שע"י אור התורה והמצות שבו פותח מקור הנביעו של מים חיים ומדבק א"ע להש"י. אך יש ב"א שיש להם מסכים גדולים המעכבים נביעתו. ואז צריך הש"י כביכול לסבב סיבות ולגלגל עליהם ע"י מדת הגבורה כדי להסיר מהם החשך והמסך המבדיל ואז יתגלה מקור נביעתו של המעיין ונפתח אליהם להוציא מים חיים ר"ל מ"נ אתערותא מתתא לעילא ע"י התורה ומצות. ובחי' זו נק' עבדי יצחק היינו שהם נשלחים ממדתו של יצחק שהוא דין שהש"י מסבב ומגלגל על האדם כדי שיפתח ויתגלה נביעת המעיין. ואז יסיר מעליו ויסלק כל הסיבות והדינין הנ"ל וכל הגבורות נמתקין כיון שכבר עשו שליחותן וע"י נתפעל רצון הש"י. וז"ש ויבואו עבדי יצחק ר"ל שלוחי מדה"ד כשגמרו שליחותן ונעשה פעולתם שבשבילו נשתלחו ונפתח המעיין. אז נמתקין הגבורות ונהפכו לסניגורים ולפרקליטין גדולים. וז"ש ויגידו לו. ע"ד ממגד תבואות שמש שהוא לשון מתוק. היינו שכבר נמתקו עי"ז שחפרו הבאר והסירו ממנו מה שהיו סותמו ויאמרו לו מצאנו מים היוצא מכאו"א מישראל כשנפתח אור נשמתו ומתחיל להתנוצץ בו אור החכמה והתורה והמצות ונמשכים מ"נ לכל העולמות. וכל הדינים מתהפכים לרחמים וחסדים גדולים וטובים כן יהי רצון אמן:
בית יעקב על התורה
מי השלוח
ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. כתיב (דברי הימים א' כ"ח,ט') אם תדרשנו ימצא לך, הדרישה הוא אאע"ה והמציאה הוא יצחק, כי ענין אברהם אבינו היה שהיה משתוקק תמיד לד"ת מאד מאד ושיתפרסם בעולם כי הש"י מלך עליהם, וזאת הוא מדות האהבה. ומדות יצחק הוא מדות גבורה, היינו אחר שנתברר זאת וירד התגלות הש"י בעוה"ז, וזאת יקרא גבורה כמו דאיתא בגמ' (מגילה ל"א:) כך שמע משה מפי הגבורה. ויצחק היה ג"כ נקרא גבורת הש"י בעולם. וזש"ה ואלה תולדות יצחק בן אברהם וכו' היינו תולדות יצחק אבינו הוא פרסום התגלות הש"י בעוה"ז, אברהם הוליד את יצחק היינו ע"י תשוקת אברהם היתה זאת, כי התשוקה הוא מדות אברהם, וכן כל ד"ת אמיתיים אין להם הולדה רק אחר גודל תשוקה שישתוקק האדם להם. וזה ג"כ ענין הגמ' (בבא מציעא מ"ד.) מתני ליה רבי לר"ש בריה בילדותיה, הכסף קונה את הזהב, ובזקנותיה הזהב קונה את הכסף. היינו כי בילדות של האדם יש גודל תשוקה וחמדה לד"ת ועי"ז קונה את הזהב היינו ד"ת לאמיתם יקראו בשם זהב, וכסף היינו תשוקה וכסיפה. אבל בזקנה צריך האדם לבקש שלא יוסר ממנו החשק לד"ת, כי לעת הזקנה כל כחות התשוקה של האדם מתחלשין, ע"כ שינה לו הזהב קונה את הכסף, והוא תפלה שהתפלל לה' שע"י ד"ת יבא בלבו חשק להוספת עוד ד"ת, והוא למשל לאדם ששבע מאכילה ואעפ"כ אם בא לפניו מאכל טוב המאכל הזה ממשיך לו תאוה וחשק לאכול יותר, וכן הוא הענין בד"ת. וזה שאנו מתפללין בכל יום, והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו, היינו שימתקו לנו הד"ת, שיהיה לנו בכל פעם תשוקה יותר אליהם. וזה פי' הפסוק (יואל ב',כ"ו) ואכלתם אכול ושבוע וכפילת הלשון מורה על זה, דע"י האכילה יבא לך חמדה יותר והוא למשל לד"ת כמו שנתבאר.