אוהב ישראל
וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וגו' שמות כשמות גו'. יש להבין מאי משמיענו בזה תוה"ק שקרא להן שמות כשמות שקרא להן אביו. ובהעיר לב י"ל. דידוע שכוונת אבותינו הק' ז"ל בחפירות הבארות היה רק להמשיך התגלות אלהותו ית' ברב טוב ושפע טובה ורחבה והנהגה ישרה בכל העולמות ע"י חסדים טובים ורחמים רבים מים זכים ונובעים חכמות נפלאות. והנה אאע"ה פעל ועשה בחפירות הבארות המשכות והתגלות אלהותו ית'. ע"י מדתו מדת החסד. גם המשיך רב חסד ורחמים רבים לכל העולמות. ע"י צירופי אותיות התורה והם הם השמות אשר קרא להבארות. ויצחק אע"ה חפר ג"כ הבארות להמשיך התגלות אלהותו ית' וחסדים טובים ע"י מדתו מדת הצימצום כנודע. להיות בסוד גומל חסדים טובים. כמבואר למעלה פ' וירא. ואם הי' קורא להבארות שמות אחרים ע"י צירופי אותיות אחרים היו אז מתנהגים ע"י מדתו מדת הגבורה בעצמותה לבדה. אשר לזה התחכם וקרא להם שמות באותן הצירופי אותיות ממש שקרא להן אביו. היינו שיהיו בחי' כלים להמשיך רב חסד ורחמים רבים וגדולים ויוכלו לקבל ע"י מדתו מדת הצמצום בסוד גומל חסדים טובים. היינו להיותם טובי' והבן:
רמב"ן
בנחל גרר רחוק מן העיר וישב ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ופלשתים סתמום קודם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן לשון רש"י (רש"י על בראשית כ״ו:י״ח) ונראה מדבריו שהם הבארות הנזכרים כאן כמו שאמר (בראשית כ״ו:ט״ו) סתמום פלשתים וימלאום עפר וזה איננו כן כי היאך יתנו לו הם רשות והם אמרו "תקלה הם לנו מפני הגייסות" אבל הם אחרים במקום אחר כי נחל גרר שם מקום או שהנחל נמשך מגרר אל ארץ אחרת וכאשר קנאו בו פלשתים הם השרים אשר בגרר מדינת המלך סתמו הבארות אשר לו מירושת אביו בגבול עיר גרר והמלך שלחו מעיר מושב כסאו והלך לו לעיר אחרת ואולי איננה ממלכותו אף על פי שהיא בארץ פלשתים ושם בארות אחרים שחפר אברהם שגר במקום ההוא ימים רבים ופלשתים יושבי הארץ כאשר מת אברהם ויצחק לא ישב שם סתמום ולא לשנאתו רק בימי אברהם לא רצו לסתמם מפני כבודו כי אמרו אולי ישוב לשבת בארץ ולכן שב יצחק ויחפור אותם בנחל ורועי נחל גרר רבו עמו לאמר לנו המים והטעם "לאמר" הנה הבאר בנחל ומימי הנחל הם אשר ימצו שם ומתמציתם ימלא הבור והנחל יתמעט בהם והנה הם שלנו ועל כן הזכיר הכתוב וימצאו שם באר "מים חיים" לאמר כי היה מקור נובע מים חיים אין מימיו מן הנחל כאשר אמרו מריביו: