דגל מחנה אפרים
ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ ויעל משם באר שבע הנה כבר נתבא' זה לעיל שבוודאי יש בענין הבארו' שחפרו כל אחד מאבו' אורות וסודות עליונים עמוקים וכל הסיפור שבתורה אודות הבארות שסתמו פלשתים וחזר יצחק וחפרם בוודאי לא דבר רק הוא שזה היה פעולת אבותינו הקדושים ובזה היה ענין עבודתם להש"י ב"ה כל אחד לפי מדריגתו ובחינתו ושורשו הזך והנה יצחק היה בחי' דין כנודע ע"כ בוודאי היה כל השתדלות פעולותיו לבטל הדינים ולהמתיק' בכלל הרחמים והנה קבלתי מן אא"ז נ"ע זלל"ה שם הוי"ה ב"ה הוא שורש כל החסדים ושם אלקים הוא שורש כל הדינים ר"ל וזה י"ל שרימזה התורה בסיפוריה הקדושים אצל ויריבו על הבאר כתיב ויאמרו לנו המים פי' שזה מריבת הקליפות ויצה"ר לבטלו מעבודתו ית' ויתעורר ח"ו אלקים שהוא גימ' לנו ושורש כל הדינים ויוכלל ח"ו חסדים בדין ע"י התגברות הדינים וזה לנו המים היינו החסדים שהם בחי' מים יהיה לנו היינו שיהיה נעשה מהם ח"ו אלקים גימ' לנו שהוא שורש כל הדינים וראה יצחק בהשתדלותו לבטלם וכשחפר עוד באר אחרת ולא רבו עליה והפעיל פעולתו הזכה אז בשלימות ויאמר כי עתה הרחיב שנעשה הרחבה ה' לנו פי' שנמתקו כל הדיני' שהם שורש לנו גימ' אלקי' ונכללו בחסדים ורחמים שורש שם הוי"ה ב"ה והבן:
חתם סופר
עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ, ויעל משם באר שבע, יראה יצחק יצא מא"י לח"ל מפני רעבון וכשיהי' השנים כתיקונן מחוייב לחזור למקומו או לכל הפחות באר שבע אעפ"י שהי' עתה תחת ממשלת פלשתי' מ"מ מנחלת אברהם הוא משא"כ גרר, והנה אעפ"י שברכו ה' בארץ ההיא ובשנה ההיא, מ"מ כל זמן שהי' רעבון בא"י ואמרו חכז"ל אם גבירה לוקה (שפחה לא כש"כ) הרגיש גם יצחק בחו"ל כי מאנו דרכיו לצלוח ע"כ כשחפרו באר רבו עלי' בשנה ראשונה עשק ובשני' שטנה ומזה הבין יצחק כי עדיין לא הי' הרחבה בא"י אך שוב כשלא רבו וקראו רחובו' אמר זהו סימן כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ ופסק הרעב בא"י ע"כ ויעל משם באר שבע: