פירוש על בראשית 26:27

ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך. הנ"ל עפ"י מ"ש בגודל מעלות הצדיקים אשר כל הנלווים אליהם זוכים לבא למדת היראה כמ"ש במשרע"ה וייראו מגשת אליו. ודבר זה ניכר וידוע לכל מבין ההבדל כאשר נפטרים ממנו והלכו להם חסר מהם בחי' היראה שהי' להם בהיותם עמו יחד. וז"ש כאן שאמר להם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי כו'. כי בהיותם עמו היו סבורים שהם בעצמם הם יראים ושלמים ואינם צריכין לו כמו שנראה כן בעיני המון עם לכך היו מתקוטטים עמו. אבל כשנסע יצחק מהם אז ראו כי ערומים הם מכל אז באו אליו אח"כ. ולזה כשאמר להם למה באתם עתה אלי הלא אתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. השיבו עתה ידענו כי מה שראה ראינו שהיה לנו יראה כי זה היה ממך. כי היה ה' עמך. ועל ידך באה לנו היראה הזו. וכאשר עשינו עמך רק טוב. ר"ל עמך ובזכותך וכוחך עשינו רק טוב. אבל עתה כאשר שלחנו אותך חסרנו כל אלה. לכן עתה היה ברוך ה' לצדיק ומורה דרך ונהיה נלווים עמך כמאז ומקדם. ויעש להם משתה ויאכלו וישתו. כמ דרך הצדיקים שאוכלים עמו ושואבים רוח הקדושה ממנו כנ"ל:

ויאמר אליהם יצחק. צריך לדעת איך יענה יצחק למלך ושריו מדוע באתם אלי כי אין זה מהמוסר. ועוד סוף מעשיו הוכיחו הפך זה כי כרת להם ברית. עוד אחר שאמר ואתם שנאתם אותי מה מקום להאריך לומר ותשלחוני וגו'. ואם הוכחה לשנאה הוא אומר ותשלחוני היה לו לומר כי שלחתם אותי וגו'.

ותשלחוני, כי אבימלך בעצת שריו וגדוליו אמר לו לך מעמנו: