תיבת גמא
ואת עורת גדיי העזים עיין חולין קי"ב ב'. והנה חצי זית חלב וחצי זית חלב אמאי אין לוקה דקיי"ל איסור חע"א בחצי שיעור בי"ד רל"ח ובב"ח מצטרף לשיעור שלם ולכאורה נבילות וטריפות איסור חייל על ח"ש דלא כתיב בהו רבויא כ"א דיליף מה מצינו מחלב דכתיב כל ואין למידין ממה מצינו וק"ו אפילו איסור עשה כמ"ש המ"מ פ"ך מה"ש הוה איסורא בעלמא וחייל משא"כ מלב כל רבויא יש בו לאו אלא דאין לוקין עליו דאכילה כתיב ביה כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה סימן תל"ט משא"כ להר"מ ז"ל כל דאתי מריבוין דינו כמ"ש אף חלב עמ"מ פ"ג מה' מ"א ובה' שגגות פי"ג ה"ה במ"ל ומ"ש המגיה שם ומיהו חלב ודם נמי כתוב בהו כל פ' ויקרא ומרבי ח"ש עיין תשובת הרשב"א ז"ל תל"ט ושם כל אתא לחוטין וקרומת ג"כ. והוי יודע הנשבע על ח"ש מבב"ח אין שבועה חלה עליה דבב"ח לא תבשל כתתיב א' לאיסור אכילה וכ"ש נמי יש לאו אלא דהלמ"מ דאין לוקין פחות מכזית ואין שבועה חלה על לאו ועשה. ותדע למ"ש מהרלנ"ח בתשובה הביאו המ"ל פ"א מחו"מ ה"ז דח"ש בע"פ עד הלילה מותר מ"ה דמחלב ליכא למילף שכן לא היה ש"ה בב"ב היה ש"ה עיין חולין קי"ו א' ש"מ כדאמרן. ודע עוד נשבע על ח"ש מדם ואף על רביעית לוקה דאם חייל שבועה בכולל מחמת מיגו כ"ש דם דמיגו דחייל שבועה אי מבשלו ליה חייל נמי כך. ומיהו לכאורה הא בורכא דאי מבשל ליה והוה דרבנן פשיטא דאין שבועה חייל על דרבנן אלא תסור עש"ך י"ד רל"ט כ' ורל"ח וי"ו ודדוקא שלא להדליק נ"ח שוא"ת ולפ"ז ח"ש מדם אם נשבע שלא יאכל חי שבועה חלה ואם נשבע שלא יאכל לאחר בישול אין שבועה חלה ובסתמא חלה. וכן יהיה בב"ח נשבע על מ"ש בשר בהמה עם חלב חייל ובשר עוף מ"ש עם חלב לא חייל אף שלכאורה הפך השכל ומיהו כתבנו בב"ח אין חייל.
שד"ל
ועל חלקת צואריו: צואר בל' יחיד כולל כל הקף הצואר, עד צואר יגיע (ישעיה ח' ח') המים השוטפים מקיפים הצואר מכל צדדיו בפעם אחת, וישם רביד הזהב על צוארו (למטה מ"א מ"ב) הרביד מקיף הצואר מכל צדדיו, ופרקת עלו מעל צוארך (למטה פסוק מ') העול מקיף כל הצואר; ואומרים צוארים וצוארות והכוונה על צואר אנשים רבים או בעלי חיים רבים, כמו על צוארי המלכים (יהושע י' כ"ד), בצוארי גמליהם (שופטים ח' כ"א) לא תמישו משם צוארותיכם (מיכה ב' ג'), ובארבעה מקומות בא הרבוי אע"פ שמדברים באדם אחד בלבד, והכוונה לדבר על הצואר בבחינת שני חלקיו וצדדיו כגון כאן הצואר לא היה כלו חלק כי גם יעקב היה בעל זקן, אבל מן הצדדין היה חלק, וכן ויפל על צואריו וישקהו (למטה ל"ג ד'), וכן למטה מ"ה י"ד ומ"ו כ"ט, רואים את הצואר כאלו חלוק לשנים על הצד האחד נותנים היד, ועל הצד האחר מפילים הפנים.
מלבי"ם
ואת ערת. וכדי שידמה לעשו גם במשוש גופו ושערותיו, הלבישה אותו את עורות גדיי העזים, באופן שחיצוניותו יהיה דומה לעשו ויקח את הברכות הראויות לו, ובכ"ז יהיה פנימותו יעקב, ועלה בידה שיצחק אמר כן באמת הקול קול יעקב והידים ידי עשו, שהוא יעקב מצד קולו ועשו מצד בגדיו, בענין שיקח הברכה הרוחניית והגשמיית: