אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
הן גביר שמתיו לך וגו' ודגן ותירוש סמכתיו וגו'. לכאורה צריך להבין פירוש אומרו סמכתיו דמשמע סמך בעלמא ולא בא הכל מכחו ובענין הגביר אמר הן גביר שמתיו לך משמע דהכל מכחו היה שהוא שמו גביר ע"י ברכתו גם עוד שארית הפסוקים צריכים הבנה וקישור זה בזה. ויובן בס"ד דהנה מן הראוי הוא שיעקב אע"ה יזכה בכל ההבטחות והברכות שברך הקב"ה את אברהם אע"ה בנתינת הארץ ובעושר ובבנים מאחר דאברהם אע"ה ניצול מכבשן האש בזכות יעקב דכתיב ויעקב אשר פדה את אברהם וא"כ מאחר דניצול בזכותו ראוי הוא שיקח כל הברכות לעצמו והוי כאלו נתברך יעקב מהקב"ה ולפ"ז יעקב אע"ה לא היה נצרך לברכת יצחק אע"ה לברכו בעושר ונכסים ונתינת הארץ כי הוא יש לו לזכות בכל זאת מכח אברהם אע"ה עצמו ורק תהני ליה הברכה של יצחק אע"ה בזה לחזק ולאמץ הברכה בידו כדי שמדת יצחק שהיא גבורה ודינא תקיפא ג"כ תסכים בזה ולא יצא עליו ערעור ואמנם בענין הברכה שברכו שיהיה גביר לאחיו וישתחוה לו הנה כח זה בא לו מברכת יצחק דוקא ולולי ברכת יצחק שברכו בזה לא היה לו כח זה להיות גביר על אחיו הגדול. ובזה יובן בס"ד דברי יצחק אע"ה ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך אני מכחי היה זה ע"י ברכתי וגם ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים אני הנותן מכח ברכתי היתה זאת ואמנם בענין הדגן והתירוש שברכתיו מטל השמים ומשמני הארץ ברכה זו לא באה לו מכחי אלא כבר הוא יש לו לזכות בהם מכח אברהם אע"ה עצמו שהוא בעל הברבות העיקרי ורק אני בברכתי סמכתיו בזה שחיזקתי אותם בידו ולא אנכי הנותן ממש וא"ב ולך איפה מה אעשה בני דמאחר שברכתיו שיהיה גביר וכל אחיו יהיו לו לעבדים א"כ אתה נעשית עבד לו. וכל מה שאברך אותך ממילא הוא יזכה בו דכל מה שקנה עבד קנה רבו והנה עשו לא נכנסו הדברים האלו בדעתו על בוריין וחשב שאביו רוצה לדחותו בקש כדי שלא לברכו וחשב שאם ירצה יצחק לברכו אפ' לו לברכו ולכן חזר ואמר אל אביו הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי ומאחר שחשב שאביו אפ' לו לברכו אלא שרוצה לדחותו בדברים אמר מה זה היה לו להיות נהפך לו לאכזר אחר אותה אהבה שאהבו ואמר בדעתו אין זה כי אם עונותיו ילכדונו את הרשע ויתכן שעל רוב עונותיו שעשה נעשה עליו קטרוג בשמים ונהפך לב יצחק עליו כאכזר לכן אז וישא עשו קולו ויבך שאמר בדעתו כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה שלא ננעלו ולכן בכה אולי יהיה עת רצון לשוב לב יצחק לרחם עליו ולכדכו והנה כשראה יצחק אע"ה שדבריו לא נכנסו באוזן עשו וחשב שאפשר לו לברכו ואינו מברכו לכן מה עשה קם וא"ל דברים דמשתמעי לתרי אנפי דהיינו שנראים לעיני עשו שהם ברכות ואמנם האמת הוא שאין בהם ברכה לעשו כלל והוא דא"ל הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל ועשו יבין מזה שברכו שיהיה לו משמני הארץ ומטל השמים ואמנם באמת שזה אינו דלא א"ל יתן לך האלהים משמני הארץ ומטל השמים וכמו שברך את יעקב אע"ה אלא א"ל משמני הארץ יהיה מושבך והכוונה שיעקב אע"ה שהוא בעל הקרקע והזריעה ישב בתוך העיר בביתו ובחומותיו ועשו ובניו שהם עבדים לו ישבו בתוך שדות וכרמים אשר שם הוא משמני הארץ שהארץ ההיא מוציאה פירות וצריכה לטל השמים ועשיו ובניו שם יהיה מושבם כדי לעבוד שם עבודת הקרקע לחרוש ולזרוע לקצור ולנטוע ולשמור הפירות והזרעים כדרך האריסים היושבים כל ימיהם בתוך השדות וכרמים לעבור עבודתם והם יביאו את הכל מוכן ומזומן לבעלי השדה וכרם וכן עשו וזרעו כך יהיו עסוקים כל ימיהם במלאכת יעקב אע"ה ושם יהיה מושבם ויעקב אע"ה וזרעו יושבים שקטים ושאננים בעיר דלתיים ובריח בביתם ובחומותם בחצריהם ובטירותם ומלאכתם נעשית ע"י אחרים וזאת כוונת יצחק אע"ה משמני הארץ יהיה מושבך המושב שלך יהיה שם אבל לא שלך יהיה וכן הוא ומטל השמים מעל שג"כ מושבך יהיה שם ופירש הדברים יותר ונתן טעם לזה מה שצריך להיות מושבו שם בשביל שאתה על חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד ולכן צריך אתה לישב שם לשמור הפירות והזרעים לאחיך בכח חרבך ואמנם והיה כאשד תריד אז ופרקת עולו מעל צוארך והוא כתרגומו שתרגם אנקלוס ויהא כד יעבדון בנוהי על פתגמי אורייתא ותעדי ניריה מעל צוארך ועשו הרגיש קצת בברכה זאת שהיא איננה ברכה כלל וכאלו לא ברכו ולכן אז וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ר"ל על ברכה זו שברך יצחק את עשו וא"ל משמני הארץ יהיה מושבך וגו' ואז ויאמר עשו בלבו וגו'. ובזה ההמשך אשר פירשנו בס"ד הפסוקים הנה בזה יתורץ עוד כמה דקדוקים אשר יש לכאור' לדקדק בפסוקים אלו והוא דמאחר שיש ליצחק במה שיברך לעשו משמני הארץ וכו' למה לא ברך אותו מתחלה בזה ולמה א"ל ולכה איפה מה אעשה בני והלא אפשר לו לברכו כאשר בדכו לבסוף ובודאי שלא היה נעלם מעיני יצחק אע"ה בתחלה מה שעשה לבסוף ועוד למה אמר הפסוק ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך וגו' ולא נזכר בזה לשון ברכה והול"ל ויברך יצחק את עשו הנה משמני הארץ יהיה וגו'. גם עוד י"ל במ"ש הפסוק אח"כ וישטום עשו את יעקב על הברכה וגו' דאם הכוונה על הברכה שברך יצחק את יעקב למה השמיענו הפסוק דבר זה פה והו"ל לכתוב זה קודם כששמע עשו דברי אביו ויצעק צעקה גדולה וגו' והו"ל לומר וישטום עשו את יעקב ואמנם כפי האמור בס"ד הכל יתורץ ממילא דבאמת ברכה זו של יצחק שברך את עשו היא אינה ברכה כלל ופירוש הדברים כמו שכתבנו בס"ד ולכן א"ל תחלה ולכה איפה מה אעשה בני ואמנם לבסוף כשרא' שעודנו עשו מבקש ממנו ברכה א"ל דברים אלו כדי להפיס דעתו לפי שעה שיבין שהם ברכה ולכן לא כתיב ויברך יצחק את עשו אלא ויען יצחק ויאמר אליו וגו' ר"ל אין זה כי אם אמירת דברים בעלמא ולא ברכה והנה עשו הגם שודאי שנא את יעקב בשביל הברכה שלקח ממנו מ"מ כל עוד שיש תקוה לעשו שגם לו יברך אותו אביו לא היה לו שנאה בלבו עם יעקב בגדר שירצה להרגו ואמנם אחר שראה עשו הברכה שברך אותו יצחק והרגיש לבסוף בה שהיא אינה ברכה כלל א"כ הוא נעשה עבד ליעקב ולא הרויח שום ברכה מאביו לכן אז וישטום עשו וכו' עד גדר שאמר עשו בלבו יקרבו וכו' ואהרגה את יעקב וגו':
רש"י
הן גביר. בְּרָכָה זוֹ שְׁבִיעִית הִיא, וְהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ רִאשׁוֹנָה? אֶלָּא אָמַר לוֹ מַה תּוֹעֶלֶת לְךָ בַּבְּרָכָה? אִם תִּקְנֶה נְכָסִים, שֶׁלּוֹ הֵם, שֶׁהֲרֵי גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ, וּמַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ:
רמב"ן
ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים איננו ברכת "הוה גביר לאחיך" שכבר אמר הן גביר שמתיו לך אבל יתכן שיהיה הוא הגביר ולא יהיו הם עבדים כענין כי יהודה גבר באחיו (דהי"א ה ב) אבל אמר "נתתי לו לעבדים" ממאמרו וישתחוו לך בני אמך כי הוא השתחואת העבד לאדוניו כמו שאמר "יעבדוך עמים" ויכפול וישתחוו לך לאומים וטעם ואת כל אחיו כטעם "אחיך" ו"בני אמך" יזכירם בלשון רבים לרמוז על כל זרעו של עשו ורבי אברהם אמר בני הפילגשים: