אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותי כשבויות חרב. יובן בס"ד כי הנה דרך השבאים הוא בשני סוגים הא' שזה הגנב השבאי יבא וישבה נערה בסתר ויברח בדרך עקיפין ולא בדרך המלך גם עוד יכסה את השבויה בדרך כדי שלא יראוה אצלו ויכירוה וילכו להגיד לאביה ולאמה. והסוג הב' שזה השבאי הוא גבר תקיף גבור מלחמה ויבא בחרבו הקשה וישבה הנערה וילך לו ואמנם זה לא ילך כי אם בדרך המלך בגלוי וביד רמה כדי להתפאר בפני העולם והנה כאן אמר לכן ליעקב הנה אתה עשית תרתי דסתרן דמצד א' אני רואה בך שאתה מתפחד ממני ורמיתני והלכת בסתר וא"כ מצד זה יחוייב שתוליך את בנותי בסתר ולהקיף הדרך בעקיפין כדי שלא יראוך בני אדם ויבאו להגיד לי. ומצד השני אני רואה שאתה נהגת את בניתי כשבויות חרב דייקא ר"ל כאותם שהם נשבו ע"י חרב המלחמה שמן הדרך הוא להוליכם בריש גלי לפני הכל בלתי שום פחד וא"כ הוי תרתי דסתרן דאם אתה מסוג זה למה פחדת ממני מקודם והוצרכת לגנוב את לבבי:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
אי נמי ותגנוב את לבבי וגו'. יובן בס"ד כי הנה יעקב אע"ה עשה בחכמה שלא ירגיש לבן והוא דאם היה הולך כדרך נסתר ועקיפין אפשר שבעת הילוכו בדרך עם נשיו ובניו וכל מקנהו יראוהו עובדי דרכים וילכו ויגידו ללבן כי ברח יעקב ואמנם יעקב אע"ה עשה בחכמה לילך בדרך המלך בריש גלי כדי שהרואה אותו לא יבוא לחשוב בדעתו כי בורח הוא שהבורח לא ילך בדרך המלך בריש גלי וממילא כל הרואה הגם שימצא את לבן לא יאמר לו כלום שיחשוב בודאי לבן ידע בו ומרצונו הלך וא"כ דין גרמא שהיה יכול לברוח ולא הרגיש לבן עד יום שלישי שכבר נתפשט הדבר מאליו וז"ש ותגנוב את לבבי במה יכולת לעשות כן ולהסתיר הענין על ידי שותנהג את בנותי כשבויות חרב ר"ל כמו השובה אותם בחרבו הקשה שהוא מוליכם בדרך המלך בריש גלי כדי שיראום הכל ויתפאר בזה וזה גרם שיכולת להסתיר ממני שהרואה אותם לא יסיק אדעתיה שברחת אלא חושב שברצוני וידיעתי היה וממילא אין איש גולה את אזני עד יום השלישי שנתפשט הדבר מעצמו ואתה כבר הלכת דרך שבעת ימים: