העמק דבר
אמצא חן בעיניכם. הוא לא נכנס בדברי׳ אשר לכלל המדינ׳ אלא בשל עצמו. לאמר דאפי׳ אין הענין מתקבל להתחתן ביושבי הארץ מ״מ עמו ייטיבו מפני הרבות מוהר ומתן:
מלבי"ם
ויאמר שכם. עתה דבר שכם מענין החתון הזה הפרטי, שע"ז היה צריך להשיב חמה על הנבלה אשר עשה שהתעולל בה על כרחה, עז"א אמצא חן בעיניכם, למחול את עוני, ואשר תאמרו אלי לשלם בושת ופגם אתן, ועל העתיד הרבו עלי מאד מהר ומתן, שהוא נדן ומתנות בעבור הנשואין ואתנה בעבור שתתנו אותה לי לאשה:
מיני תרגומא
ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה וגו׳ ויענו בני יעקב וגו׳. לכאורה יפלא שדברו הבנים ולא חשו לכבוד אביהם יעקב וכבר כתב רש״י על ויען לבן ובתואל רשע היה וקפץ להשיב לפניו. ושמעתי שרבים שתו לב ובקשו ליישב. ומהנראה דסתמא כפירושו דוודאי גם יעקב ענה בתחלה להשיא להם עצה ההוגנת ואח״כ יתחתנו והיה דובר אמת בלבבו כבפיו וכפיו כן לבו. אך שני בני יעקב לא היה פיהם ולבם שוים ולכך כתיב ויענו בני יעקב וגומר במרמה: