מזרחי
אדניו של יוסף. לא של בגדו הסמוך לו כי אחריו ותדבר אליו וגו' בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו וי"מ בעבור שהוא ספו' של אשת אדניו כדכתיב ותנח בגדו אצלה והיה ראוי לומר עד בא אדניה או עד בא בעלה ואמר עד בא אדניו והיה עולה על הדעת לומר שבא אדניו פה במקום אדניה הוכרח לומר שכנוי אדניו שב אל יוסף ואם לא נזכר פה:
הכתב והקבלה
ותנח. הניחתו סמוך למטתה ולא טלטלה אותה הנה והנה עד בוא אדוניו, ובעיניו יראה וישפוט, כי כל לשון הנחה ענינו עזיבה, והוא קרוב לענין מנוחה, כי העוזב דבר ומניחו מלהתעסק בו הוא נח מהדבר, וכן הדבר המונח הנה הוא נח במקום שיניחוהו ולא יניעוהו, כי עיקר יסוד של הנחה ומנוחה הוא נח, לשון הֲנחה בהפעיל ענינו, לבד נתינת המנוחה אל הדבר (רוהע פערשאפפען) נוסף עליו לשון הנחה שהוראתו מלבד הנתינה, גם העזיבה במנוחתו (אין רוהעשטאנד לאססען) (רוו"ה), עי' מה שכתבתי בשמות בפסוק אחזק את לבו: