בעלי ברית אברם
ותחלינה שבע שני הרעב לבוא וגו׳. דרז״ל (שם פ׳ צ׳) נכנסו חולניות שלא היה כמנהג שני הרעב שמתחיל הרעב מעט מעט. אבל כאשר נכנסו אותן שני השבע מיד הרקיבה התבואה והקמח שהיה מצוי אצלם כמ״ש במדרש (שם) עד שהם יושבים על השלחן בקשו אפילו פת קיבר ולא מצאו. אמרו לו כך אמר יוסף והיה האוכל לפקדון וגו׳. וזהו אשר אמר יוסף ואפשר שזהו מה שרמז הכתוב באומרו ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם. ותרעב כל ארץ מצרים. פעם אומר ובכל ארץ מצרים היה לחם. ופעם אומר ותרעב. ועוד מהו היה לחם היל״ל היה אוכל. ועוד מהו היה היל״ל יש אוכל כמו כי יש שבר. אבל מתחלה התחיל הרעב בשאר הארצות. ובכל ארץ מצרים עדיין יש לחם ממה שכבר היה להם. שלפי שהיה שבע גדול בארץ מצרים אין לך עני שבהן שלא נשאר לו בסוף שני השבע מריבוי הברכה לחם וקמח הרבה מה שאוכל כמה חדשים. משא״כ בשאר ארצות שלא היה להם שבע גדול. כמו שנאמר ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים. שבארץ מצרים לבד היה שבע גדול. לא בשאר ארצות אבל מיד ותרעב כל ארץ מצרים שהרקיב כל מה שנמצא בידם מהקמח והלחם והרעיבו. וזהו לשון ותרעב. ולא אמר ויהי רעב בארץ מצרים. ויצעק העם אל פרעה ללחם. מ״ש ויצעק ולא אמר ויבקש העם מאת פרעה לחם אפשר שרמז. שדרז״ל (שם פ׳ צ״א) מונע בר יקבוהו לאום זה פרעה. וברכה לראש משביר זה יוסף. ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו דרז״ל (שם) שאמר להם שיהיו מלין את עצמן וזהו לשון עשייה:
רמב"ן
ויהי רעב בכל הארצות אשר סביב ארץ מצרים כי מה יעשו הרחוקות אם היה בהן רעב כזה וכך אמרו בבראשית רבה (בראשית רבה צ׳:ו׳) בשלש ארצות בפינקיא ובערביא ובפלישטני: