פני דוד
תפארת שלמה
ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו כו' כי המליץ בינותם. הנ"ל לפי מה שבארנו במ"א בענין השבטים שכל ך"ב שנה שמכרו את יוסף אחיהם לא עלתה על לבם כי עשו עוול בזה אך סברו כי עשו מצוה בזה. אך הקב"ה היה מסבב להם סיבות במצרים להבין שחטאו במכירת יוסף כדי שיחזרו בתשובה כי באו לידי נסיון מדה כנגד מדה כי לקח מאתם את שמעון. ויאסור אותו לעיניהם ואח"כ צוה להביא את בנימין. וכאשר הבינו הדבר התוודו על חטאתם באמרם אבל אשמים אנחנו על אחינו כו'. ולזאת סמך הכתוב כי המליץ בינותם. כמ"ש אם יש עליו מלאך מליץ אחד להגיד לאדם ישרו כי על ידי הווידוי היה תיכף מליץ טוב עליהם. וז"ש כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים. כדרך הצדיקים שכל מה שחוזרים בתשובה יותר מתחרטים על יום האתמול שלא הי' במדריגה זו. וזה לשון פעמיים. כמ"ש שובי שובי השולמית שובי שובי כו' כמבואר במ"א:
מדרש לקח טוב
ויאמר אלהים אבל שרה אשתך. כלומר באמת שרה אשתך. ודומה לו אבל אשמים אנחנו (בראשית מב כא). והיא באמת.