חתם סופר
פני האיש, לעיל בפ' מקץ כשספרו האחי' ליעקב מה שאירע להם אמרו האיש אדוני הארץ בכל פעם ולבסוף כשדבר יהודה עם יעקב לשלוח עמו את בנימן לא הזכיר אדוני הארץ אלא האיש סתם, י"ל הטעם כי אורי' נענש כי מרד במלכות בזה על שקרא יואב אדוני בפני דוד המלך כי אסור לחלוק כבוד לתלמיד בפני רבו אא"כ פליג לי' רבי' יקרי', והנה יוסף הי' בעיניהם ערל נכרי משתרר על מצרים, ובעמדם לפניו הוכרחו לומר עבדך אבינו, אבל להזכירו בשם אדון בפני יעקב לא יתכן, אך השבטים חשבו מסתמא יעקב גם כן פליג ליה יקרא כמו שאמרו חכז"ל (מסכת מגלת דף ט"ז ע"ב) תעלא בעידנא סגיד ליה ע"כ אמרו האיש אדוני הארץ, אך אח"כ אמר יעקב למה הרעותם לי להגיד "לאיש" ולא קרא לו אדוני הארץ, אז ראו דיעקב לא פליג לי' יקרא, ע"כ לא הי' רשות ליהודה לומר לפני יעקב אדוני הארץ ולא אמר רק האיש סתם, ועתה גם בעמדו לפני יוסף ונכנע לפניו מ"מ כשספר לו איך אמר לפני אביו לא כיחש לו וסיפר לפניו כאשר קרא בפני יעקב אותו ואמר לא נוכל לראות פני האיש ולא אדוני הארץ, ורמז גם בזה כי במקומנו אבינו גדול ממך:
מלבי"ם
ונאמר לא נ וכל לרדת. ר"ל אמרנו לו שני טעמים שלא נוכל לרדת. א] אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו. ר"ל שאם לא היה שואל מאתנו את אחינו הקטן רק היה אומר סתם שלא נראה פניו היית יכול לומר שבבואנו יחוס עלינו בל נמות ברעב, אבל אחר שאמר לנו תקנה לזה ע"י שנביא אחינו הקטן ממילא לא יחוס עלינו כי יצוה שנביא את אחינו הקטן. ב] כי לא נוכל לראות פני האיש. שאם היה האזהרה רק שיעניש אותנו, היינו מקבלים העונש, אבל האזהרה היה שלא נראה פניו, וא"כ לא נשיג כלל תכלית מגמתנו שנראה לפניו ונבקש אוכל מעט: