מי השלוח
ויאסף רגליו אל המטה. איתא בגמ' (תענית ה':) יעקב אבינו לא מת, הענין בזה כי ענין מיתה הוא השתנות האדם מעוה"ז לעוה"ב, ויעקב כל אותן שנים שהיה במצרים הטעימו הש"י טיפה חיים מעין עוה"ב, ע"כ נאמר עליו לא מת כי לא נשתנה במותו כלום, וע"ז מסמיך תיכף הגמ' כל האומר רחב רחב מיד נקרי ומסיק שם הגמ' ביודעה ומכירה, ולזה היא סמיכות הגמ' להראות כי כמו שנמצא בעניני עוה"ז חמדה שנשאר קבוע בלב האדם, כן היה הטפה חיים שנקבע בלב יעקב אבינו בעת אשר נטף בו הש"י נשאר בו קבוע גם אח"כ, ע"כ לא יתכן להאמר בו לשון מיתה רק כאדם שפושט מלבושיו ולובש בגדים אחרים, וזה ענין הפסוק (ישעיה נ"ח,ח') אז יבקע כשחר אורך, יבקע הם אותיות יעקב וגם אותיות קבוע, והבן.
רקנאטי על התורה
ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסוף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו. כבר רמזתי לך ענין מטתו של הקדוש ברוך הוא הנתונה בין צפון לדרום שנאמר הנה מטתו שלשלמה. ורמז הכתוב כי מיתת יעקב אבינו ע"ה היתה על יד המטה הנזכרת בנשיקה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על הצדיקים הידועים שהם שש שלא שלט בהם מלאך המות והם אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים דכתיב בהם על פי יי' רק במרים שגנאי בדבר כי היתה מיתתם על ידי השכינה ואמרו רז"ל היה רבי מאיר אומר גדול הוא השלום שלא ברא הקב"ה מדה טובה מן השלום שנתנה לצדיקים בשעה שנפטרין מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת מקדימין לפניו בשלום הראשונה אומרת יבא שלום. השנייה אומרת ינוחו על משכבותם. השלישית אומרת הולך נכוחו. ולא דיין לצדיקים שמיתתן ע"י כבוד שנאמר וכבוד יי' יאספך (ישעיה נח ח). אלא שמקלסין לפניו יבא בשלום זהו שנאמר ואחר כבוד תקחני (תהלים עג כד) הדבור לנקבה הנסתרת. ועל ענין זה אמרו רבותינו ז"ל בסוף סוטה כשמת רבי בטלה כהונה כי נתעסקו בו כהנים לטמא בו כי לא היתה מיתתו רק ע"י השכינה: