מי השלוח
ואתם שרצו בארץ ורבו בה. במדרש רבה (בראשית פרשה ל"ד,כ"א) מביא מעשה ע"ז מתלמידי ר' יוסי איך שלא היה יכול לסבור ד"ת מפני שהיה מגודל בארץ אחרת ואף שאויר ארצו היה רע. וע"ז מסיים המדרש לב בוסר בחלקו של חבירו, כי החטא של דור המבול היה עינים רמות שכל אחד היה עינו רעה בחלק חבירו, ולזה אמר הש"י לנח ואתם שרצו, שרצו היינו קטנות כמו שפירש"י ז"ל על תיבת שרץ, וזהו שרצו בארץ היינו שתסתפק בחלק הקטן הניתן לך ולא תקנא בחלק חבירך, ורבו בה היינו שמחלקך תקבל תענוג בכל פעם יותר ותתפשט בה מאוד.
רש"י
ואתם פרו ורבו. לְפִי פְּשׁוּטוֹ הָרִאשׁוֹנָה לִבְרָכָה וְכָאן לְצִוּוּי. וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ לְהַקִּישׁ מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה לְשׁוֹפֵךְ דָּמִים (יבמות ס"ג):
רמב"ן
ואתם פרו ורבו פשוטו כמדרשו שהיא מצוה כי האמור באדם (בראשית א׳:כ״ח) גם בבני נח (שם ט א) עם "ויברך אותם אלהים" ברכה כענין שנאמר בדגים (שם א כב) ובעבור שדבר בשאר הנפש החיה ואמר "ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ" (שם ח יז) אמר כאן ואתם האדם פרו ורבו ואמר שרצו בארץ ורבו בה כי יכפול המצוה לחזוק לומר שיתעסקו בה בכל יכולתם או שיצום ביישוב כל הארץ כאשר פירשתי בסדר בראשית (א כ) ורש"י כתב (רש"י על בראשית ט׳:ז׳) לפי פשוטו הראשונה לברכה וכאן לצווי ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים והמדרש הזה לא הוציאו אותו אלא מן הסמוכים אבל המקרא למצוה נכתב והראשונה לברכה וכך אמרו והרי פריה ורביה שנאמרה לבני נח דכתיב ואתם פרו ורבו וכו' כדאיתא בסנהדרין (נט):