פירוש על דברים 11:30

אחרי דרך פירש"י אחרי מופלג עיין סנהדרין דף מ"ד ע"א לר' שילא נענש יהושע על שהחרים יריחו ונתן מכשול ולרב נענש על שהרחיק ששים מיל אלא הי' לו להעמיד ב' גלי עפר ולקרוא שם א' גריזים ושם א' עיבל עיי"ש בתוס' וי"ל דלא פליגי דהכל חד דהרי כתיב ובשמו תשבע ופירש"י אם יש לך כל המדות הללו אז בשמו תשבע והנה כתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו אותו תעבודו והנה אי מפרשים אחרי מופלג כדפירש יהושע אחרי דרך רחוק ס' מיל ה"נ אחרי ה' אלקיכם אפילו מופלג מדרכי ה' רק שלא נהי' ככל הגוים אז בשמו תשבע ע"כ החרים יריחו וסמך עצמו כי אנשי דורו יהי' נזהרים בחרם ושבועה אבל טעה כי אחרי דרך סמוך והי' לו להעמיד ב' גלים של עפר ולקרוא א' גריזים וא' עיבל וה"ה אחרי ה' אלקיכם סמוך ממש כמו הנביאים ורק אז בשמו תשבע וא"כ לא הי' לו להחרים יריחו נמצא ר' שילא ורב אלו ואלו דברי אלקים חיים:

*אחרי דרך מבוא השמש ופליגי בסנהדרין חד אמר על הא דכתיב קום לך שלך גרע משלהם שהמתין ששים מיל עד הר גריזים ועיבל והקשו תוס' הא הי' צריך להמתין עד שיבוא לאותו מקום וחד אמר על שנתן חרם ונכשלו על ידו וקשה ג"כ הא גם משה נתן חרם כמו שאמרו חז"ל שעכן מעל ברחם גם בימי משה ונראה מצינו באבותינו שהי' להם קפיצת הארץ וכאן בהר גריזים ועיבל שהי' מקום קבלת התורה והי' ראוי ג"כ לקפוץ להם הארץ מיהו אפשר לומר שהרי בהר גריזים קיבלו ערבות ונעשו ערבים זה לזה וישראל לא הי' כדאי וזכאים כל כך ולא הי' טובה לישראל להיות ערבים ולענוש היחיד בשביל חבירו ולכך לא קפצה הארץ להם לזה מיהו לפ"ז עשה יהושע שלא כהוגן על שנתן חרם ואם ימעול אחד בחרם יענשו חלילה כל ישראל בשלמא בימי משה לא הי' עדיין ערבות משא"כ בימי יהושע והי' לו לחוש שלא יהי' איש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף ולפ"ז הנך ב' מ"ד אהדדי אתמר יען שהי' צריכים להרחיק ששים מיל ולא הי' להם קפיצת הארץ מזה הי' לו להבין שאין טוב להם להיות ערבים זה בזה שבל"ז י"ל שסבר יהושע שאדרבא על ידי ערבות יזהיר אחד חבירו וימנע כל אחד יותר מלחטוא אבל מכח שלא הי' קפיצת הארץ מוכח דזה אינו וא"כ לא הי' לו ליתן חרם: