פירוש על דברים 14:23

למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים. התורה מורה לנו דרך הישרה בתורה. ועבודה שיהי' כיתד שלא תמוט. כי מדרך האדם כשעומד בבקר. לבבו הוא כחרס הנשבר. ומשתוקק להכין עצמו אל התורה ותפלה ולבבו בוער כאש להבה בעוצם האהב' לפתוח פיו והוא שפל ברך בעצמו טרם גשתועל התורה והתפלה. אולם אחר הלימוד כשפונה על עסקיו לאכול ולשתות ולעסוק בצרכיו נשכח מלוח לבבו והוא מתגאה ורם לבבו על אשר כבר למד ומי כמוהו מורה. נמצא כי הלימוד הי' לו לרעה ח"ו כרל. אך כשהי' בהמ"ק קיים הי' היראה בשלימות כל היום כמ"ש יראת ה' טהורה עומדת לעד. ר"ל כשהיא עומדת לעד אזי היא טהורה. ולזה נקראת ירושלים ירא שלם שהי' היראה בשלימות תמיד. וז"ש כאן למען תלמד ליראה את ה' כל הימים. שיהי' חופף עליך יראת השם אחר הלימוד כמו קודם הלימוד בל תמוט לנצח:

למה נאמר, לפי שנאמר ואכלת לפני ה׳ אלהיך וגו׳ מעשר דגנך תירושך ויצהרך (דברים יד כג), הרי שהעלה מעשר שני בירושלים, יכול יצא בו משום מצה, ת״ל בכל מושבותיכם תאכלו מצות מדבר הנאכל בכל מושבותיכם כגון חולין תאכלו מהם מצות, יצא מעשר שני שאינו נאכל בכל מושבותיכם אלא לפני ה׳ אלהיך, הואיל ואי אתה אוכל מהם מצות, לכך נאמר בכל מושבותיכם תאכלו מצות, מדבר הנאכל בכל מושבותיכם תאכלו מצות. לאחר שנצטוו משה ואהרן, דברו אל כל עדת ישראל, בכל הלכות הפסח הכתובים בפרשה.

ואכלת וגו'. זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. שֶׁכְּבָר לִמְּדָנוּ לִתֵּן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַלְוִיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'" (במדבר י"ח) וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת לְאָכְלוֹ בְּכָל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם" (שם י"ח), עַל כָּרְחֲךָ זֶה מַעֲשֵׂר אַחֵר הוּא: