פירוש על דברים 14:7

אך את זה לא תאכלו וגו' את הגמל ואת הארנבת ואת השפן וגו' ואת החזיר. זה מרמז בעניני מדות שידבק האדם באלו המדות תמיד, היינו אמונה ובטחון וגם ישוב הדעת שמעלה גרה רומז לאמונה ובטחון ומפריס פרסה רומז לישוב הדעת, ואמונה ובטחון צריכים למדת ישוב הדעת ובלא זה אין אמונתו ובטחונו בשורש, ולכן כתובים אלו הג' שהמה אסורים, הגמל הוא פזרן שרומז לישמעאל, וארנבת רומז לחוצפה שלא בישוב העולם כמו משחק בקוביא וכנודע שיש הרבה אנדרוגינוס במין ארנבת שהוא שוכב ונשכב, והשפן רומז לעצלות ואף שבעצלות נדמה שיש אמונה אבל אינה בשורש שהוא רק עצלות ולכן אינו עוסק במלאכה, וזה שכתיב כי מעלה גרה המה שאלו השלשה מעלים את האמונה והבטחון לעין כל, ופרסה לא הפריסו שאין להם ישוב הדעת, טמאים הם לכם, ואת החזיר רומז על מדת כילי שהוא מדה גרועה מכל המדות ונדמה שיש לו ישוב הדעת וזה נקרא כי מפריס פרסה הוא אבל אין לו שום אמונה, ולכן כתיב בפרשת שמיני והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם שאין לכילי שום אמונה ולכן טמא הוא.

אך את זה לא תאכלו וגו' את הגמל. הוא מבוהל שאינו מיישב עצמו אולי לא טוב המעשה שעושה, רק עושה בבהלה. והארנבת שמנסה ושוקל הדבר רק פעם אחת ועושה אבל עוד אין זה טוב כי צריך האדם לשקול כל דבר היטב. והשפן הוא עצלות ומרה שחורה שאינו עומד על דעתו לעולם. והחזיר הוא שאין לו דרך ארץ בפני תלמיד חכם.

השסועה. בְּרִיָּה הִיא שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת (שם ס'); אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה נִשְׁנוּ? בַּבְּהֵמוֹת מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה וּבָעוֹפוֹת מִפְּנֵי הָרָאָה, שֶׁלֹּא נֶאֱמְרוּ בְּת"כֹּ (שם ס"ג):