רש"י
רק את דמו לא תאכל. שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְכֻלּוֹ הֶתֵּר הַבָּא מִכְּלַל אִסּוּר הוּא, שֶׁהֲרֵי קָדוֹשׁ וְנִשְׁחָט בַּחוּץ בְּלֹא פִדְיוֹן וְנֶאֱכָל, יָכוֹל יְהֵא אַף הַדָּם מֻתָּר, תַּלְמוּד לוֹמַר רק את דמו לא תאכל:
העמק דבר
רק את דמו וגו׳. בבכורות דט״ו אי׳ שהוא מיותר שהרי דם צבי ואיל ג״כ אסור אלא בא לאסור חלבו. ולפי הפשט משום דנתבאר בפ׳ אחרי דדם בהמה אסור משום שראוי לקרבן ודם חיה ועוף אסור משום שהוא פראי בטבע ע״ש. וא״כ בהמה בע״מ אין בו אלו טעמים מש״ה כתיב בזה בפ״ע דדמו אסור:
רבנו בחיי
רק את דמו לא תאכל. שלא תאמר הואיל וכולו היתר הבא מכלל איסור הוא, שהרי קדש ונשחט בחוץ בלא פדיון ונאכל, יהא אף הדם מותר.