פירוש על דברים 2:32

ויצא סיחן. לֹא שָׁלַח בִּשְׁבִיל עוֹג לַעֲזֹר לוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִים זֶה לָזֶה:

ויצא סיחון וגו׳. בפ׳ חקת כתיב ויאסוף סיחון את כל עמו ויצא לקראת ישראל. ובעוג שם וכאן כתיב ויצא עוג וגו׳ ולא ויאסוף. דסיחון מתחלה לא הכין עצמו למלחמה ולא היה עמו מאוסף מכל צד. שלא עלה ע״ד אחר שראה שישראל מבקשים חסד מאדום ומואב וכסבור שאין להם כח ללכת בע״כ מכש״כ שיהיו יראים ממנו וכשבאה השעה שאמר משה כי יעברו בע״כ החל לאסוף עמו. אבל עד כה יצא הוא לבדו עם החיל אשר עמו מש״ה כתיב פ״א ויצא וגו׳ בשעת מעשה ואח״כ ויאסוף וגו׳. אבל עוג כשראה מה שאירע לסיחון מכבר אסף עמו ויצא בשעת מעשה וע״ע בסמוך:

לא שלח בשביל עוג כו'. לפי שהיו חזקים: